דבר ראשון, המלצה. בימים אלו משודרת בערוץ 10 סדרת תוכניות, בכיכובו של ירון לונדון, העוסקת במצבה של השפה העברית בימינו. בסדרה, לונדון פינת בן יהודה, ניתן לצפות כאן. השבוע שודר הפרק הרביעי, שעסק בחדירה של שפות זרות אל תוך העברית המדוברת. ירון לונדון הוא מאושיות הטלויזיה החביבות עלי, בין היתר בגלל העברית הרהוטה והעשירה השגורה בפיו.
באחד מקטעי התוכנית מצולם ירון לונדון בקניון, שואל אנשים לגבי מותגים דמיוניים שונים. למשל: בהתבסס על השם, האם תעדיף לקנות בושם "ברבור", או שמה את הבושם "SWAN". אתם וודאי יכולים לנחש כי מרבית האנשים העדיפו את המוצרים בעלי השם הלועזי. אז הועלתה הטענה כי הנהירה שלנו אחרי הביטוים הלועזיים נובעת מהרצון שלנו לצאת מהפרובינציה התרבותית שבה אנחנו נמצאים ולהתקרב למרכז ("LIAT באנגלית זה בינלאומי").
כאשר צפיתי בקטע הזה, הייתה לי הארה. פתאום התחוור לי הפרדוקס. באנגלית, לעולם נהיה פרובינציה. כיוון ששפת האם הרווחת במדינה היא עברית, וכיוון שאנחנו נמצאים במרחב גאוגרפי מרוחק מהמרכז דובר האנגלית, נגזר עלינו להישאר פרובינציה. להזכירכם, אלג'יריה היא פרובינציה ביחס לצרפת אפילו אם כל אזרחיה דוברים צרפתית.
הדרך היחידה שבה נוכל להיות במרכז, ולא פרובינציה תרבותית, היא על ידי טיפוח של תרבות ושפה עברית בעלת מאפיינים יחודיים לנו. כל מה שאנחנו צריכים לעשות, זה להפסיק לרצות להיות כמו מישהו אחר. ברגע שנקבל את מי שאנחנו, תתפתח פה יצירה מקורית שתמלא את החסר שאנחנו מרגישים ושואפים להשלים.
כדי להגיע למקום שבו אנו רוצים להיות, עלינו להפסיק לרדוף אחרי מרכז אחר, וליצור את המרכז פה. רק כשנפסיק לחקות אחרים ונחזור להיות אנחנו, נוכל להיגמל מהרצון להיות כמו מישהו אחר.
נ.ב.
כפי שאתם שמים לב, הבלוג הזה מקיף מגוון נושאים רחב. בכולם אני משתדל להביע את דעתי ואת השקפת עולמי. לא הייתי משתף אתכם בהשקפת עולמי, אם לא הייתי רוצה לשמוע את דעתכם עליה. אשמח אם תבקרו אותי ותתווכחו איתי, כמובן שאשמח אם תסכימו איתי, וזה בסדר גם אם תתווכחו אחד עם השני.
לכן, יש לי רק בקשה אחת - הגיבו למה שאני כותב.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
רשומות
בתור אמריקנולוג מובהק, אני לא מסכים עם טענתך.
השבמחקאני רואה רק ייתרונות בכך שנתחבר לעולם הגדול והמגוון, בין עם בשפה, ובין עם בתרבות ודברים אחרים.
ישנה הדדיות בין העברית לאנגלית (תתפלא כמה מילים בעיברית הפכו שגורות בפי אמריקאי ממוצע), ושפה שאינה מתפתחת כמו גוף חי, לבסוף מתנוונת ומתה.
עמים שניסו לשמר את שפתם ואת תרבות (כגון הצרפתים), וניסו למנוע זליגה של תרבויות אחרות ואמריקניזציה, שוב ושוב תוכניותיהם התנפצו על קרקע המציאות.
לצעירים רבים בעולם (המערבי לפחות..) אמריקה מסמלת את תרבות השפע, ההדוניזם, וההגשמה העצמית. מסרים אלו עוברים בכל המדיות הגדולות.
גם באינטרנט שהיא מדיה פורצת גבולות מבוססת על אנגלית ברובה והצעירים נחשפים אליה בכמות הולכת וגוברת.
על כן אין זה פלא שהאנגלית (האמריקנית) תופסת נתח גובר והולך בשפתם של צעירים בעולם, ובמיוחד בישראל, הנתפסת כמעט כ-STATE ה-51.
יוני,
השבמחקכנראה שלא הסברתי את הטענה שלי כראוי. אין לי בעיה עם השפעה תרבותית דו-כיוונית (או אפילו חד כיוונית במידה). אבל זה לא מה שקורה פה.
התופעה הבעייתית היא התבטלות של תרבות (שפה) אחת בפני אחרת. תפיסה כאילו מה שבלועזית הוא טוב יותר - איכותי יותר.
זה ההבדל בין מה שקורה פה, לבין מה שקורה בצרפת (ובדוגמא הזו אתה טועה, אולי אני אכתוב על זה). בצרפת יש מאמץ, מאוד מוצלח לדעתי, לשמר את התרבות והשפה הצרפתיים. אני אומר מוצלח, לא בגלל שאין חדירה של השפעות זרות (גם אמריקאיות, אבל גם אפריקאיות), אלא בגלל שעדיין ברור, גם לך, מה ההבדלים שבין התרבות הצרפתית (שפה, אוכל, מנהגים) לבין תרבויות אחרות סביבה (איטלקית, אנגלית, ספרדית, גרמנית, וכן גם אמריקאית). המהלך שמתחולל בארץ בשנים האחרונות הוא נסיון לבטל את התרבות הישראלית ולאמץ תרבות זרה (אמריקאית בעיקר).
כי בוא נדבר גלויות, אם אתה רוצה להיות אמריקאי, אז למה להזיע בלבנט?
נקודה אחרונה (בתגובה שנהייתה ארוכה כמו פוסט) שלא התייחסת אליה, היא שמול האמריקאים תמיד נהייה פרובינציה. תמיד נהייה בפריפריה. זה בדיוק הדבר שלשמו אנחנו מנסים לאמץ תרבות אחרת.
האנגלית משתלטת יותר ויותר. זה קרה לפני האינטרנט אבל הרבה יותר לאחריו. נרגיש את זה בדור הבא. אולי חלום האספרנטו יקרום דרכה עור וגידים? אין דבר יותר מפצל לשווא מאשר שפות. אני לא מסכים עם ההארה. לא בזכות שימור העברית ולא בזכות הכחדתה נוכל לברוח מהפרובינציאליות. אגב, נדמה לי שב 2020 דוברי הספרדית בארה"ב יהוו רוב. בשנה שעברה, הועלתה הצעה בקונגרס לקבל חוק שאנגלית היא השפה הרשמית של ארה"ב. מסתבר, שעד היום אין שום הגדרה רשמית כזו. גם המצדדים וגם המתנגדים להצעת החוק, טענו שהם עושים זאת על מנת להקל את חייהם של ההיספאנוס. אני מציין זאת כי לדעתי, גם אם 70% מתושבי ארה"ב היו דוברי ספרדית, לא נראה לי שאנו היינו מתחילים לאמץ ז'רגון ספרדי. אנגלית היום (ושוב, הופכת עוד יותר) היא שפת התרבות, המדע, הטכנולוגיה, העסקים, המשפט הבין לאומי וכד'. הלטינית של פעם. וטוב שכך.
השבמחקבלי שום קשר, יש לי הצעה למיקרו-בלוגים עבורך: במהלך ההיכרות ובעיקר בשיחות סביב ריצה, הפקת פנינים, משפטים-פתגמים שממש עזרו בתפיסת הגישה לריצה ואילו עזרו לקבל החלטות מעשיות לגביה. הרבה זמן, עוד הרבה לפני הבלוג, חשבתי להציע לך לפרסם אותם היכן שהוא. והנה יש לך במה מעולה.
השבמחקאז כדי שתתחיל, אני אפרסם כאן את אלו שאני זוכר. ואין יותר מתאים להתחיל איתו מאשר:
"הדרך הטובה ביותר להתחיל לרוץ היא -
להתחיל לרוץ".
אנונימי,
השבמחקכתבת: "אנגלית היום (ושוב, הופכת עוד יותר) היא שפת התרבות, המדע, הטכנולוגיה, העסקים, המשפט הבין לאומי וכד'". אני מסכים איתך בהבחנה ובצורך, אבל אני לא מסכים איתך שהיא יכולה או צריכה להחליף את השפות האחרות. ברור שבעולם שבו האינטראקציה הבין אישית חוצה גבולות גאוגרפיים (ותרבותיים) באופן כל-כך נרחב, יש תורך ב... שים לב, שפה משותפת, ונראה שהאנגלית תופסת את המקום הזה. אבל, מכאן ועד לשאוף להאחדה של השפה בעולם הדרך ארוכה. הנושא דורש הרחבה, אולי בפוסט אחר, אבל אני אפנה אותך, כמו שהפנתי את יוני, לאירופה. בשתים עשרה מדינות האיחוד הראשונות, מדברים לא פחות מ-9 שפות, וזה לא מנע מהן להתאחד בלא צורך להגדיר שפה אחת עבור האיחוד, כך שלא השפה היא ה"מפצלת לשווא". בכל מקרה, דבר נוסף שניתן לראות באירופה, הוא שהמדינות החברות באיחוד (וגם אלה שלא - במערב אירופה) שמרו על תרבות ייחודית להן.
אני רושם לעצמי להמשיך לכתוב בנושא, ומוסיף קטגוריה לעיסוק בשפה.
רוב האנשים שאני מכיר, ששולחים אי-מיילים וסמסים בישראל, שולחים אותם באנגלית, למרות ששפת האם שלהם היא עברית ולמרות שהאנגלית שלהם רחוקה מלהיות מושלמת. פעמים רבות שאלתי אותם מדוע ולאף אחד לא היתה תשובה טובה. אפילו כאן כתבתי "סמסים". אגב, כשעבדתי בקונגלומרט הבין-לאומי סימנס, נוכחתי שגם בתוך גרמניה הגרמנים מתכתבים באנגלית. האנגלית כן מחליפה יותר ויותר את השפה המקומית. באירופה, זה פשוט לוקח יותר זמן. זה יגיע אפילו לצרפת.
השבמחקאורי,
השבמחקהיום (ראשון) במדור דעות בדף הראשי של ידיעות אחרונות, סבר פלוצקר רשם טור בדיוק על הנושא שאתה רשמת.
והרי אין מחמאה גדולה מזו, שסבר פלוצר מנסה לחקות אותך... :-)
שמחתי להכיר את הבלוג. אני חדשה בעניין ריצות ובלוגים, אבל חתולת מילים ותיקה ואולי אצליח איכשהו, כמו שאיש אהוב אחד המליץ לי, לשלב את כל אלה. על ריצות אגיב בפעם אחרת, אבל בינתיים, בעניין השפות, רציתי להציע מודל חלופי: לא השתלטות ומחיקה, לא כניעה לכוחות גדולים מאיתנו, לא מלחמה וודאי שלא ויתור על התרבות - לא עליה ולא על תמצית הקרתנות שלנו, המלבבת כל כך. אולי זה לא משחק סכום אפס? אם נסתכל רגע על המודל היווני-רומי ולא בעיניים של מערכת החינוך הישראלית, כן, נגלה שאיכשהו התקופה ההיא הצליחה להנחיל לנו עירוב עשיר, מצחיק, רבגוני ורחב כל כך של שפה ותרבות ששגשגה אפילו אצל אבותינו בתקופת בית שני (כן, אלה שסיפרו לנו שנלחמו עד חורמה ברומאים וביוונים), שלא לדבר על זה שהרבה מאד ממנה נשאר, בעברית, עד היום. גם אצלם, ותתפלאו, אצל היהודים הכי גאים (ישראלים לא היו אז כמובן), היו כאלה שכתבו ודיברו יוונית, והתאמנו בגימנסיום (חדר הכושר של העת העתיקה)בחוצות ירושלים, בלי שזה הפריע, או איים, על זהותם וגאוותם הפרובינציאלית...
השבמחקאנונימי(ת),
השבמחקראשית, ברוכה הבאה.
האם התהליך שאת מתארת הוא התהליך שאנחנו בעיצומו, ולא זה שאנונימי מתאר (ד"א, יהיה יותר נוח אם כל אנונימי ימצא לעצמו כינוי :) ) - זו שאלה מצוינת, שאני מודה שאני לא יודע את התשובה, אבל אני מנחש שלא.
אני מונע בפוסט הזה מהתחושה שהעברית המדוברת הולכת ומידלדלת, וזה פשוט חבל לי, כי מדובר בשפה עשירה מספיק שחלקים ממנה נזנחים לטובת שימוש לא מוצלח באנגלית.
בכל מקרה, אני אכתוב יותר על ריצה כשאני אצליח לרוץ קצת יותר.
אנונימית, כן, תלוית-מגדר :). האמת שאם בעברית עסקינן, הרי שאתה - והאנונימי רהוט הלשון שמתעקש לפעמים להכחיש כמה יפה העברית שלו - מצליחים בהחלט להוכיח שאם רק רוצים, אפשר לדבר עברית בהירה, טבעית ומהוקצעת בלי להישמע - וסלחו לי על המעבר החד מרובד שפה אחד לאחר - יותר מדי פלצנים...
השבמחקואני שואל,למה זה כל כך חשוב?
השבמחקלמה בעצם מפריע למי שמפריע ה"התאנגלות" המגוכחת לעיתים?
חוסננו התרבותי ייסדק? כוחנו ושימורנו כעם יהודי יפגע?
התהליך בצרפת אכן צלח אבל יש לאמר שזה נכון להיום ואיננו יודעים מה יקרה וגם אין להקיש מעם אחד,תרבות אחת לגבינו.
לאורך זמן,כל עוד עולמנו נראה כפי שנראה,התהליך בלתי עציר ואני לא בטוח שמזיק כל כך.
אצה-רצה, תודה.
השבמחקדוידי,
אני לא יודע עד כמה זה חשוב (אני חושד שכן, אבל צריך להיות אדם מאוד מיוחד בשביל להגיד למה מתוך התהליך, ולא אחריו), אבל זה בטוח מאוד עצוב.
לודוויג ויטגנשטיין (וסליחה מראש על השם) דימה פעם את השפה לעיר. כמו עיר, יש בה רבעים עשירים ושכונות עוני, אזורי מסחר ותרבות, ופארקים. וכמו עיר, גם השפה משתנה לעיתה - שכונות עוני מתחדשות והופכות אופנתיות, ואילו שכונות אחרות מתדרדרות וננטשות.
אם נמשיך את הדימוי הזה, הרי שאנו צופים בעיר שלנו ננטשת. זו העיר שגדלנו בה, ויש לנו זכרונות ילדות רבים ממנה, אז זה קצת עצוב. מה שיותר עצוב, זה שהשכונות הטובות בעיר לא ננטשות לטובת שכונות טובות יותר בעיר אחרת, אלא לטובת שכונות העוני הגרועות ביותר בעיר האחרת.
אני לא רוצה לצאת בנבואות זעם, אבל כמו שהרבה יותר מהנה להיזכר בחוויות ילדות עם מי שהיה שותף להן, כך הדבר עם השפה שמחוברת לעצם ישותנו כאנשים תרבותיים. אני חושב שכדובר עברית, לא תוכל לשחזר את עולמך התרבותי באנגלית. וזה חבל.
פילו, בעניין הנוסטלגיה, אתה לא יודע כמה שאתה צודק. בתור אחת שמרגישה כמעט-בבית ביותר משפה אחת, יש תחושות וחוויות שפשוט אי אפשר להעביר לשפה אחרת. שפת אם היא הבית - לפחות הבית המקורי. לא תמיד מרגישים בו בנוח, לפעמים מתים פשוט לעוף ממנו הכי רחוק שאפשר,אבל בסוף חוזרים - ולא משנה כרגע אם חוזרים לשירת אבן גבירול או לחגיגה בסנוקר. ובינתיים, כשמתמקמים בנחת, גם אם לזמן קצר, בתוך שפה (ואיתה תרבות) חדשה, אפשר לגלות הרבה מאד דברים מעניינים. למשל, שמשהו באישיות, בהרגלים, אפילו בשפת הגוף משתנה ברגע שמתחילים לדבר משמאל לימין. וזה לא רע.
השבמחקפילו,ראשית,אני חוזר ומדגיש,איני בטוח שיש לנו שליטה על התהליך,פעם גם היתה חברותא אחרת,אני זוכר(ואני לא באמת זקן)איך היינו יושבים במרפסת וחברים של ההורים היו נכנסים לבקר,לאכול תפוח זהב (מישהו עוד יודע שכך זה נקרא פעם?)ביחד מבלי להודיע מראש ובאמת היתה בזה תחושת כיף וזה ממש נעלם והנוסטלגיה משתוללת ואנו מנידים בראשנו ומצקצקים בלשוננו כמה זה היה טוב וכבר קשה להפריד ולדעת אם באמת היה טוב או שזו גלוריפיקציה של העבר אבל האם ניתן לשחזר?האם חברותא כזו רלוונטית לזמננו?
השבמחקוכך גם עם השפה,חדירת מלים משפות זרות היא בפירוש שלב הכרחי בהתפתחות שפה ובפירוש לא תגרום להעלמותה.השפה תשתכלל ויש להניח שנחווה סוג של חזרה למקורות בשלב כלשהו ומילים זרות יודחו מהשפה אבל לאורך זמן התהליך בלתי הפיך.
וגם לא שלילי כי השפה לא תיכחד אם אנו כתרבות וכתרבות פוליטית לא ניעלם ואם חלילה כן,זה לא יהיה בגלל השפה.