כל הדרכים מובילות לצומת (ספרים)

בטח קראתם לפני שבוע בערך אודות המהומה האחרונה שקמה בנוגע להחלטת "צומת ספרים" להפסיק את מכירת המניפסט "השמאל הלאומי". למען אלו שטרם קראו, אתמצת את הסיפור : המחזאי שמואל הספרי ועו"ד אלדד יניב (מי שהיה איש סודו של אהוד ברק לפני שהוא איבד לחלוטין את הבושה) כתבו ופירסמו מניפסט בשם "השמאל הלאומי". הם הציעו אותו למכירה במחיר של שקל אחד בחנויות צומת ספרים. בעקבות הופעת המניפסט בחנויות הופעל לחץ כבד של "גורמי ימין" על הנהלת הרשת להפסיק את מכירת הספרים. בעקבות זאת הרשת נכנעה והורידה את המניפסט מהמדפים.
לפני שנמשיך, יש כמה נושאים שמטרידים אותי:

• מי הם גורמי הימין האלה, ואיך בדיוק הם לחצו על הנהלת הרשת? תשובה מסוימת קיבלתי מדבריו של יו"ר מועצת יש"ע (אני חושב שמשעשע שהם קוראים לעצמם מועצת יש"ע גם שאין כבר יהודים בעזה, אבל זה רק אני), דני דיין: "הפצת הספרון תמורת שקל בצירוף דגל ישראל כערכה ליום העצמאות היתה נקיטת עמדה פוליטית והבעת הזדהות עם תוכנו המסית של הספר מצד הרשת.". יש שתי דרכים לקרוא את הציטוט של דני דיין. בראשונה, נקיטת העמדה הפוליטית של הרשת היא עצם הפצת המניפסט. זה הופך את הטיעון שלי לקל מדי, כיוון שהרשת מוכרת טקסטים פוליטיים אחרים ("מקום תחת השמש" של בנימין נתניהו הוא רק דוגמא אחת) ואז מה שמפריע לדני דנון זה שהרשת מעזה למכור טקסט שמאלני. האפשרות השנייה היא שמה שמפריע למר דיין הוא העובדה שהמניפסט השמאלני נמכר יחד עם דגל ישראל, ועוד במחיר של שקל אחד, רחמנא ליצלן. זה כבר יותר מתקבל על הדעת, כיוון שברור שדגל ישראל הוא סממן ימני מובהק, ולא ייתכן ששני סמולנים ימכרו אותו יחד עם הטקסט העוכר ישראל שלהם. ועוד בשקל. שקל. העניים עוד עלולים להיות מסוגלים לרכוש דגל. ולקרוא טקסט סמולני. נו, באמת.
• איך בדיוק גורמי הימין הללו הפעילו לחץ על הנהלת "צומת ספרים"? הרי רוב מצביעי הימין שיחרימו רשת ספרים בגלל מכירה של טקסט בעל גוון פוליטי שמאלני, הם כאלה שגם כך לא קונים את הספרים שלהם בצומת ספרים.

עשיתי עבורכם עבודת מחקר קטנה וקראתי את המניפסט המדובר. ראשית אציין, שאכן מדובר בטקסט פוליטי. שנית אציין, שמדובר בטקסט שמאלני ציוני. אחת ממטרות המניפסט היא הבטחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. שנית, מדובר בטקסט קריא להפליא, שמואל הספרי הזה - יודע איך לכתוב, וכתוב בצורה משעשעת. אבל הנקודה המדהימה ביותר התבררה לי רק לאחר שסיימתי לקרוא את הטקסט.
אם תוציאו מהטקסט את ההתייחסות השבטית (שמאל מול ימין, מתנחלים וכו'), ותשאירו בו את דרך הפעולה האופרטיבית שהוא מציע, תקבלו טקסט שכל מצביעי חדש, מרץ, העבודה, קדימה, ישראל ביתנו, שלושת רבעי מצביעי הליכוד וכרבע ממצביעי ש"ס היו מוכנים לחתום עליו. הטקסט הזה, ואולי אלדד יניב יכעס עלי (סתם, איך יכעס? הוא לא יודע אודותיי), נוגע במעמקי הקונצנזוס הלאומי הישראלי.
נראה לי, שזה הדבר שגורמי הימין מפחדים ממנו הכי הרבה. שיום אחד, יקום ישראל ישראלי, ויבין שהמדיניות שהוביל אריאל שרון (כן, ההוא ממלחמת לבנון הראשונה) לפני חמש שנים, היא מדיניות שמרץ קוראת לה מאז שנות השמונים. והדבר הבא שישראל ישראלי עלול להצביע בהתאם למדיניות ולא בהתאם לשבט.
ןמה נעשה עם צומת ספרים? פשוט תזכרו את זה בפעם הבאה שתקנו ארבעה ספרים במאה.

למה דנה קמה?

לאחרונה, ניתן לשמוע ברדיו את דנה, שמציגה את עצמה: "Hi, I'm Dana" ואז מספרת לנו ש: "When people ask me, why i speak such a good english, i tell them its from wall street". מדובר בפרסומת לוול-סטריט, בית הספר ללימוד אנגלית.
מה שהפריע לי בפרסומת, פרט לפתיחה הלא כל-כך מקובלת - אא"ט נהוג לפתוח ב: "Hi, my name is Dana" - הייתה השאלה: "why i speak such a good english". הבעיה היא שהשאלה Why, לא מתאימה לשאר השאלה. השאלה היא בקשה להסבר, כיצד ניתן לרכוש אנגלית טובה כל-כך, בעוד מילת השאלה Why דורשת סיבה, ולא הסבר. על מנת לקבל הסבר כגון: "It's from Wall Street", יש לשאול "How come you speak such a good english".
בהתחלה, חשבתי שזה סתם לא נשמע טוב, אחר כך חשבתי שה-Why הוא תרגום ישיר מדי מעברית, טעות שמתרגמים עושים מפעם לפעם. הבעיה היא, שגם בעברית השימוש ב-"למה" הוא שגוי. גם בעברית, שואלים "איך זה שהאנגלית שלך טובה כל-כך?" ולא "למה האנגלית שלך טובה כל-כך". מסתבר, כי זו פשוט עילגות. מה שמפתיע אותי, זה שהחל מהפרסומאי שכתב את הטקסט הזה, דרך המנהלים שלו בחברת הפרסום ועד מנהל השיווק של וול-סטריט (בית-ספר ללימוד שפה, להזכירכם), אף אחד לא עלה על העובדה המוזרה והדי ברורה, שהמשפט שדנה אומרת בפרסומת, שגוי.

דוד לוי לא לבד :)

בשבוע שעבר, הילד נעלב בפעם הראשונה. ישבנו, אשתי ואני על הספה בסלון. הילד, שסיים לא מזמן לאכול ישב על אשתי והאווירה הייתה מבודחת. ואז קרה מה שקורה פעמים רבות קצת אחרי שהילד אוכל - הוא פלט. לא פליטה קטנה, אבל גם לא משהו שלא ראינו בעבר. כיוון שהוא היה על אשתי, הוא גם פלט עליה - מה לעשות, הילד רוצה לתרום בחזרה לחברה :-).
כיוון שהאווירה הייתה מבודחת, המשכנו לצחוק תוך כדי שאני מנסה לנגב את אשתי משארית הפליטה. הילד הסתכל על אשתי וראה שהיא צוחקת, ואז קרה דבר מדהים. זה נראה כמו הילוך איטי: הילד הסתכל קדימה ואז שרבב את השפה התחתונה למטה בפרצוף נעלב. למשך מספר שניות, ניתן היה לחשוב שהכל בסדר, אולם אז הילד פרץ בבכי קורע לב. חיבוק על הידיים וסבב התנצלויות כנות (גם אם קשה להישאר רציני במצב כזה) הרגיעו את הילד אחרי כדקה או שתיים.
מצד אחד, כאב לי לראות את הילד (עוד לא בן חצי שנה) ככה. כשראיתי אותו נזכרתי בכל הפעמים שאני נעלבתי בילדותי (והיו לא מעט כאלו), וכל מה שרציתי זה לנחם אותו ולהבטיח ששוב זה לא יקרה. אבל מצד שני, זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את הילד מגיב (גם אם לא התגובה המתאימה - אף אחד לא ניסה להעליב אותו) לסיטואציה שהיא לגמרי חברתית. הוא לא בכה כי כאב לו, או בגלל שהוא היה רעב. הוא בכה כי הוא היה בסיטואציה לא נעימה (אני מניח שלפלוט בחזרה אוכל זה לא עיסוק הפנאי המועדף עליו), והסביבה לא הקרינה את אותה המצוקה שהוא חש.
וזה מעליב,
צודק.

הרהור ליום השואה

מזה הרבה זמן, עוד מילדותי, נושא השואה היה נושא רגיש אצלי. זה לא שאני לא משתעשע מפעם לפעם במעט הומור שחור, אבל לדברים שאני שומע וקורא בנושא יש בהחלט את היכולת לזעזע אותי כל פעם מחדש. עדויות של ניצולים עדיין מדהימות ומזעזעות אותי (ושמעתי כבר הרבה). גם ספרים עשויים לעורר בי רגשות עזים. וכך, מדי שנה, בסביבות יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אני מוצא את עצמי מהרהר בנושא.
אחת האמירות המקובלות בימינו היא ששוב השואה לא תקרה. אני רוצה לחלוק על האמירה הזו, או ליתר דיוק להוסיף לה שני סייגים. הסייג הראשון הוא ששנית השואה לא תקרה לנו, העם היהודי. הסייג השני הוא ששנית השואה לא תקרה לנו, העם היהודי, כרגע. זאת אומרת, כל עוד מדינת ישראל קיימת.
לפני שאמשיך, הרשו להסיר ספק מליבכם - עד היום, לא הייתה כשואת העם היהודי בזמן מלחמת העולם השנייה. לא רצח העם שביצעו הטורקים בארמנים, לא הטבח ההמוני ברואנדה, וגם לא הטיהורים האתניים בבוסניה (וגם חבל דארפור בסודן לא מגיע לזה). אף אחד מהפשעים האלו לא מגיע לרמה של שואת העם היהודי. הם חסרים את האידיאולוגיה, התכנון, ההטעיה והיעילות המכאנית שהפכו את מכונת ההשמדה הגרמנית לנוראה כל-כך.
מה שמשותף לכל הפשעים הללו הוא שהם כולם התרחשו ללא התערבות משמעותית של הקהילה הבינלאומית בזמן אמת. בזמן מלחמת העולם השניה, צבאות בעלות הברית לא הפנו אפילו עשירית האחוז מהמאמץ המלחמתי שלהם על מנת לעצור את השמדת העם היהודי. אף מדינה בעולם לא נקטה (ולטענתי, גם לא תנקוט בעתיד) בפעולה על-מנת למנוע מעשים שאינם פוגעים באינטרסים שלה. כל מדינות העולם יכולות להתכנס בהאג ולקרוא למשהו פשע נגד האנושות, אבל אף אחת מהם לא תניע חייל אחד ע"מ לעזור לפני שמחנה פליטים ענק יוקם בשטחה.
הסיבה ששואת העם היהודי היא יחודית נובעת מזה שלא בני ההוטו, לא הטורקים ולא הסרבים (ולא אף אחד אחר, עד היום) לא היו חזקים ומאורגנים כמו הגרמנים. ברואנדה נטבחו כ-800 אלף איש בתוך 100 ימים. אבל ההוטו הפסידו בסופו של דבר במלחמת האזרחים. אם תקום אומת רוצחים חזקה ומאורגנת מספיק, היא תוכל לבצע רצח עם שיעמיד את השואה בצל.
אין לי ספק, שהעולם לא למד את הלקח. נכון, שהעם היהודי בטוח כל עוד מדינת ישראל קיימת, אבל גם אין לי ספק שאין שום אמת מידה מוסרית ברמה המדינית הבינלאומית (וזה שווה פוסט נוסף)

חזרתי

זה התחיל לפני יותר מחודש. כמה ימים של עומס, בעבודה ובבית. בהמשך, המחשב שלי החליט שחמש שנים זה די והותר בשבילו, והפסיק לעבוד. אני די הסכמתי איתו ואתמול, קניתי לי מחשב חדש. מדובר ב-Dell Inspiron. פרט לשדרוג קטן, שעשיתי לו לכונן הקשיח, מדובר במחשב מאוד סטנדרטי. בגלל שהוא חדש ועם מערכת הפעלה Windows 7, ובגלל שהמחשב הכי חדש שראיתי לאחרונה כבר מתקרב לגיל 3 (ומדובר על המחשב מהעבודה), השיפור בביצועים מאוד מורגש, כך שאני מאוד נהנה ממנו.
הנה תקציר של מה שעבר עלי בחודש האחרון, ככה, כדי שתהיו מעודכנים:
אשתי ואני חתמנו על זכרון דברים לרכישת דירה חדשה מקבלן. אני עוד אכתוב בעתיד, על ההחלטה ועל דרכי המימון שלה. אני יודע שיעניין אתכם לשמוע למה מישהו שטוען שמחירי הדירות הולכים לרדת, הולך וקונה דירה לפני שירידת המחירים מתממשת, אז אני אנסה להסביר את זה בהמשך. ד"א מהבדיקה הפרטית שלי, מחירי הדירות באזור שלנו אכן בירידה.
בנושא הריצה, התייצבתי על 4 ריצות בשבוע. כל ריצה נסגרת על משהו כמו 15 ק"מ. הייתי שמח עם ריצה חמישית של כ-20 ק"מ ויותר, אבל בהשוואה לחודשים שעברו, המצב משתפר. מה שמגביל את הריצות שלי כרגע זה זמן זריחת החמה והנכונות שלי לקום שעה קודם. אני עובד על לקום, והשמש עובדת על לזרוח מוקדם יותר.
הילד שלנו מתפתח בצעדי ענק. הוא מתהפך מהגב לבטן, אבל לא תמיד מצליח להתהפך בחזרה. הוא מקסים את אמא שלו כל יום מחדש, אבל את זה הוא עשה כבר מזמן. בקרוב, אני אכתוב על כמה דברים שהוא עשה, אבל תאלצו להזדיין בסבלנות.

זהו לעכשיו, חזרתי ואני מקווה להשלים את כל הפערים בכתיבה בקרוב. עד אז, טה-טה