ביום חמישי שעבר עשינו ברית מילה לבננו.
את הברית ביצע בביתנו ד"ר בנימיני שחוץ ממוהל הוא גם כירורג-אורולוג ילדים מומחה - מה שאומר שכשצריך לתקן בעיות שקרו בברית, הוא האיש שמתקן אותן. לא יכולנו לבחור איש מתאים יותר למשימה, והבחירה הזו מאפשרת לנו לישון בלילה (ואגיע אל זה בהמשך). רק על מנת לסבר את אוזניכם, הפעם היחידה שהילד בכה במהלך ואחרי הברית הייתה כשד"ר בנימיני נתן לו זריקת הרדמה מקומית. החל מנקודה זו, דרך הברית עצמה וכלה גם בפיפי הראשון (זה פשוט מדהים, הדברים שילד ראשון גורם לך לחשוב ולדבר עליהם), הילד היה רגוע כמו בכל יום שקדם לו (מה שלא ניתן לומר על ההורים שלו). גם מכל שאר הבחינות, נראה כי הברית עברה בהצלחה.
עבורי (ואני מאמין שמה שאני כותב נכון גם לגבי אשתי), יום חמישי היה אחד הימים הקשים בחיי כאדם בוגר. אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שעשיתי משהו (או שלא מנעתי משהו, שהיה בכוחי למנוע) באופן מודע ולא חשבתי שזה הדבר הנכון לעשותו. תנו לי להבהיר משהו, במהלך חיי טעיתי, אני טועה, ועוד אטעה המון. אין תחום בחיי שאני יכול להגיד שאני חף בו מטעויות. אבל הטעויות הללו נובעות מחוסר הבחנה במה שנכון לעשות, ולעיתים גם ממזג חם או מאובדן עשתונות. אני לא זוכר עוד מקרה שבו מתוך שיקול דעת ובקור רוח בחרתי לעשות את המעשה שנראה לי לא נכון.
זו לא הרגשה נעימה, והיא הועצמה ע"י העובדה שקורבן המעשה היה הבן חסר הישע והאהוב שלנו. אל תבינו אותי לא נכון, אני מקבל על עצמי את האחריות לקבל עבור ילדי החלטות. אני גם יודע שחלק מההחלטות שאני אקבל יכאבו - חיסונים הם דוגמא מוצלחת להחלטות כאלו. אבל אני מתכוון לקבל את ההחלטות הללו מתוך כוונה לעשות את מה שהכי טוב לילד. ברית המילה לא עומדת בקריטריון הזה.
אני אדם חילוני. משמעות הדבר היא שאני לא מאמין בקיום האל ולכן, למה שנקרא "מצוות האל" אין יותר תוקף לגבי מאשר המילים שב"רומן רוסי" של מאיר שלו. אני אבהיר את עמדתי - אני מקבל את התנ"ך כטקסט המכונן של העם היהודי ואני מכיר בחשיבותו ככזה, אבל אני עדיין רואה בו ספר שנכתב כולו (כולל התורה) ע"י אנשים ושהמצוות בו אינן מחייבות אותי. לכן הטיעון בעד ביצוע ברית כמצווה על עם ישראל אינו תקף מבחינתי.
אם כן, השיקולים שנשארים על השולחן הם: מחד, הטיעון נגד הברית, העובדה כי מדובר בהטלת מום (גם אם אסתטי ומקובל חברתית) בתינוק חסר ישע. לכך ניתן להוסיף מגוון טענות בנוגע לצורך בעורלה וההנאה העתידית מיחסי מין, אולם טיעונים אלו מתגמדים ביחס לראשון. מאידך, ניצבים שלל טיעונים, שעוסקים רובם ככולם בסוגיית המקובלות החברתית של הברית בחברה של ימינו. שלא תחשבו שלא סיפרנו לעצמנו את הטיעונים בעד הברית. נאחזנו בהם כמו שטובע נאחז בגזע עץ בלב ים, אולם הם התגלו כמשענת קנה רצוץ.
למזלנו, התעקשותה של אשתי על כירורג-אורולוג ילדים והעובדה כי הברית עברה בלא סיבוכים עד עכשיו, מקלות על תחושותינו. אולם אנחנו כבר החלטנו - בפעם הבאה, רק בנות.
10/11/09 - עדכון
העירו לי בעדינות כי בפוסט הזה אני מאוד מרכך את התחושות והרגשות שהיו לי (ולאשתי) ביום הברית. זה נכון כמובן. הריכוך הזה נובע משתי סיבות: הראשונה היא שהפוסט נכתב ארבעה ימים אחרי הברית (שבה למרבה המזל לא הסתבך כלום). הסיבה השנייה היא שמדובר גם כך בנושא טעון, ובתור בן-אדם מופנם, אני נוטה שלא להחצין את רגשותי.
ההערה שקיבלתי נכונה.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
רשומות
מה לגבי העובדה שברית מפחיתה סיכויי הידבקות באיידס וזיהומים? זה שיקול משמעותי.
השבמחקכמו כן, רשמת שביצוע ברית הוא "הטלת מום (גם אם אסתטי ומקובל חברתית)".
אם כבר אז להיפך! אי ביצוע ברית הוא משהו לא אסתטי ולא מקובל חברתית. אתה מתאר ברית כמשהו השייך למיעוט אך מקובל בחברה, ולא כן הוא.
"ברית מפחיתה סיכויי הידבקות באיידס וזיהומים" - זה אכן היה שיקול משמעותי אם הילד היה גדל באפריקה המשוונית, שם אחוז הנשאים הוא בסביבות 40%. חינוך (וכמובן קונדומים), עושה עבודה הרבה יותר טובה במניעת מחלות המועברות במין - והוא לא כולל חיתוך של שום איבר בגוף.
השבמחקאני לא מתווכח על אסטתיקה. ברית היא עדיין הטלת מום. הטיעון שלך מחייב אותך לקבל את החורים באוזניים שעושים לתינוקות בנות ברומניה כמשהו חיובי - אחרי הכל, זה אסתטי. הטיעון שלי הוא שיש דברים שלא נכון לעשות אפילו שהם אסתטיים ואפילו שהם מקובלים חברתית (ראה טיעון הקפיצה מהגג, וגו')
סוגיה לא פשוטה.אם נתעלם מהמימד הדתי שאינו רלוונטי , הטלת מום-מעבר לצמד המילים הלא סימפטי-אף היא אינה עומדת בפני עצמה ויש לבררה.אגב,גם ריצה מוגברת עלולה להטיל מום(ופה הוא ממשי ומגביל)ובודאי שנוכל למצוא עוד דוגמאות טובות.
השבמחקהטיעון העיקרי שעמד לנגד עיניי עת נולדו בניי(אם כי אז הויכוח בנושא היה פחות אופנתי)היה היכולת שלי לקחת אחריות ולקבל החלטות בשביל ילדיי ואפרש:לו לא הייתי מסכים שיעשו בהם ברית,אני מניח שעלול הייתי לעמוד מולם שנים לאחר בו יטענו נגדי שהפכתי אותם ליוצאי דופן מול ילדים אחרים(ומושא ללעג וכו')ואולי מעמידם בפני מצב בו עליהם לעבור הניתוח בגיל מבוגר יותר על כל ההשלכות.אני לקחתי אחריות וקיבלתי החלטה בעבור ילדיי.לא בטוח שההחלטה היא מאה אחוז נכונה אבל כהורה עלינו לקבל החלטות עבור ילדינו שמהותם היא לקיחת אחריות.ואם תפשפשו בכך ,תבינו שזה אולי הדבר החשוב ביותר בתפקידנו כהורים ומחנכים.
וכצפוי, כמו בנושא מועדוני ספורט, הבחירה שלי, כפי שאני יכול לתאר אותה היום, תהיה הפוכה משלך...
השבמחקדוידי,
השבמחקאני מסכים איתך. אני מסכים שזאת החלטה שאנחנו צריכים לקבל עבור ילדינו, והשיקולים שאתה מביא הם טובים ולגיטימיים. אבל לכל השיקולים שאלה יש גם צד שני לא פחות חזק (ויש הבדל מהותי בין מה שאדם גורם לעצמו, למה שהוא גורם לאחרים).
במקרה הזה גם מעשה וגם אי-מעשה מהווים החלטה. מה שאני טוען זה שלגבי המקרה הזה, יש לי תחושה חזקה שההחלטה שקיבלתי הייתה שגויה
פילו,הכל לגטימירק שההחלטה לא לעשות ברית היא מוגדרת אומנם כהחלטה אולם במעש,היא בפירוש לא לקבל החלטה או אם לדייק,לקבל את ההחלטה הקלה יותר.על זה אני מלין וזה אני לא מוכן לעשות לילדיי.
השבמחקאתה בטח זוכר את ההתלבטויות שלי בנושא, אך לפני 4 ומשהו שנים. אני ממש לא מקנא בך על זה שהיית צריך לעבור את זה, וממרחק הזמן והנסיון אני יכול להרגיע אותך - ההחלטה להביא בנות באמת פותרת את הסוגיה הזאת.
השבמחקאבל נסחפתי לדבר על נושא שולי בפוסט שלך, גם אם הוא משמעותי באורכו.
בוא נדבר על משהו מהותי הרבה יותר -
אני חושב שאם חפץ חיים אתה, הערות בנושא תינוקות ברומניה צריכות לבוא ממקום של כבוד, ואולי אפילו חשש.
לתשומת לבך.
Gabi,
השבמחקלפי הבנתי, ברומניה עושים חורים באוזניים רק לבנות, אז אתה יצאת בסדר.
ראשית, שלום לכולם.
השבמחקאכן דילמה קשה ביותר. כאב לילדה בת 9 חודשים, אשתי ואני הצלחנו להתחמק מקבלת החלטה בנושא לעת עתה...
Philo, אם זה מעודד במשהו, סביר מאוד להניח שגם אנחנו נקבל את אותה החלטה בבוא העת.
כמוך, גם אני לא יודע להסביר לעצמי במאת האחוזים למה בכל זאת יש צורך לעשות את המעשה המיותר הזה...
נקודה למחשבה (לא יודע אם היא מסייעת הרבה) - אין בי שום תחושה של כעס או אכזבה כלפי הורי שקיבלו את אותה החלטה לגבי.