לאן אתה רץ?

כתבתי בעבר, ואף שבתי וכתבתי על חשיבות הגירוי וההתאוששות באימון ריצה. לכאורה הייתה זו פתיחה ראויה לסדרת רשומות שתעסוק בצדדים העיוניים של ריצה (בניגוד לצדדים החוויתיים, שגם עליהם אני משתדל לכתוב), אולם הגירוי וההתאוששות, גם אם הם מהווים בסיס, אינם ההתחלה.
ריצה אינה דבר שכלתני. ילד צעיר לא רץ כי הוא חשב על זה והגיע למסקנה שהריצה טובה לבריאות. הוא רץ כי הוא ראה כדור או אוטו גלידה או פרפר בשדה. הוא רץ כי הוא רוצה לרוץ והוא רץ בדיוק כדי להגשים את רצונו. לכן, הדבר הראשון שעלינו לברר כשאנו מדברים על ריצה הוא: למה אנחנו רצים? לשם מה? מה המטרה? מה אנחנו רוצים להשיג?
יש המון סיבות לרוץ: יש מי שרוצה להוריד משקל, אחר שואף לאורח חיים בריא יותר, שלישי שואף לטייל ברחבי ארצנו בריצה על מנת להנות מהקשר הבלתי אמצעי לטבע רביעי שואף להגשים חלום ישן, או חדש, ולרוץ מרחק מסוים בזמן מסוים, ויש גם מי שהריצה עבורו היא דרך חיים.
כולם היו בניי. כל המטרות טובות וראויות. אבל חשוב להבין שהמטרה מגדירה את הדרך. כדי להתאמן בצורה משמעותית אתה חייב מטרה כלשהי. בלי מטרה, לא ניתן להבין, או לשפוט את האימון הבודד, ובטח שלא את תוכנית האימונים. בלי מטרה, לא ניתן גם לבחון התקדמות. המטרה היא מה שהופך את האימון לאימון - מכניסה אותו להקשר. בלעדיה, האימון הוא לא אימון, הוא פשוט ריצה.
אל תבינו אותי לא נכון, ריצה היא בין הדברים שאני הכי אוהב לעשות בעולם, ואני מתכוון למשהו כמו בין החמישה או משהו כזה. היא נותנת לי דברים ששום דבר אחר מעולם לא נתן לי: שלווה, איזון, ריכוז, בהירות מחשבה, השלמה. הריצה הופכת אותי, ללא סייג, לאדם טוב יותר. אבל יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מזה שמדובר בעיסוק לא קל, יש שיאמרו גם מתיש, וכזה שמתרחש בעיתות לא קלים (כתבתי על זה כאן). קשה מאוד להתמיד בספורט הזה בלי מטרה לשאוף אליה. בחמש וחצי בבוקר, אחרי לילה שהתעוררת בו 3 פעמים, וכשבחוץ קור אימים, כדאי שתהיה לך סיבה אמיתית לצאת מהמיטה. המטרה היא הסיבה שלך.
המטרה, היא זו שנותנת את ההקשר לאימון. היא מאפשרת לנו לשפוט האם ביצענו את האימון היטב או לא והאם אימון מסוים תורם לנו, לא באופן כללי אלא בזמן שבו הוא מתבצע בתוך תוכנית האימון. המטרה אומרת לנו לאן אנחנו רצים, וכל מה שנשאר זה לבדוק האם האימון מוליך אותנו בכיוון הנכון.