יום חמישי, 7 בינואר 2010

רגע של השראה - 2

נ' חברה טובה, רצה היום במרתון טבריה. זה היה המרתון השלישי שלה. השיא האישי שלה היה 3 ש' ו-34 ד', והוא נקבע במרתון הראשון. במרתון השני היא קיוותה לרדת משלוש וחצי שעות, אבל בגלל פציעה, ומסלול לא פשוט, נאלצה להסתפק בתוצאה חלשה יותר.
עד לפני כחודש, נ' בכלל לא תיכננה להירשם למרתון. היא לא התאמנה למרתון, והתרכזה באימוני התריאטלון - כן, נ' היא תריאתלטית - נו טוב, אף אחד לא מושלם. לפני חצי מרתון עמק המעיינות (הידוע יותר כבית שאן) היא התקשרה אלי, ושאלה האם כדאי לה להשתתף במרוץ. אמרתי לה שאם אין לה בעיה עם יום החופש ועם מחיר ההרשמה והנסיעה, אז זה בדרך כלל מרוץ מאוד נחמד.
אחרי המרוץ, קיבלתי מסרון מנ', ובו התוצאה שלה - היא שיפרה את השיא האישי של בשלוש דקות. בגלל שאני כל-כך אוהב מספרים, התחלתי לשחק עם התוצאה הזו. בוודאי לא יפתיע אתכם, שיש מתאם בין תוצאות של רצים במרחקים השונים. אחת הנוסחאות אומרת שרץ מאומן יוכל לרוץ מרחק בקצב איטי ב-10 שניות לקילומטר מהקצב שבו הוא רץ לחצי המרחק. הנה למדתם משהו חדש.
כיוון שנ' לא התאמנה למרתון, היה צורך להתאים את המספרים, ולהוסיף מקדמי ביטחון, אבל לפי כל החישובים נ' הייתה אמורה להיות מסוגלת לרוץ את המרתון בפחות משלוש וחצי שעות. הדגש היה על אמורה, כי מרתון זו ריצה ארוכה והרבה דברים יכולים לקרות במהלכו, גם אם מתאמנים ספציפית אליו. בסופו של דבר, אמרתי לנ' את דעתי, ושאלתי מה דעתה. היא קפצה על הרעיון כמוצאת שלל רב :).
בדרך כלל, אני מנסה להיזהר עם העצות שאני נותן לאחרים, כי לא אני זה שמשלם את מחיר הטעות. אבל נ' מינתה אותי כמדריך שלה עד המרתון. בשבועות שנותרו, בסה"כ ניסינו לברר האם היא תצליח לעמוד במרחק הזה. בסופו של דבר, גם הבוקר היו לי חששות. ב-12:28 קיבלתי טלפון מבעלה של נ'. הסתכלתי על השעון וחייכתי - נ' רצה את המרתון הרבה מתחת לשלוש וחצי שעות.
עכשיו, אתם בטח שואלים מה ההשראה פה. אז הנה זה בא. כל אדם שדעתו שווה משהו, יגיד לכם שלמרתון צריך להתכונן ברצינות. זו גם דעתי. נ' בטח לא התכוננה למרתון הזה כמו שצריך, אבל היא מתאמנת ברצינות וביסודיות כבר הרבה שנים, והיא מתקדמת בהתמדה. מה שעזר לנ' להצליח הבוקר לא היה ההכנה למרתון בחודשים האחרונים - היא לא התכוננה למרתון. אבל כל אותם קילומטרים, לאורך כל אותן שנים התייצבו הבוקר לידה על קו הזינוק. הם עזרו לה להגשים חלום.
תמיד אומרים שהמרתון מעניש אותך על טעויותועל הכנה לקויה, ולפעמים גם סתם מעניש אותך על כלום. אבל היום, שנים של התמדה שמרו עליה והביאו אותה בשלום, ומהר, לקו הסיום. למרות חוסר ההכנה, למרות החום ולמרות המרחק.

4 תגובות:

  1. המממ... זה היה אכן מרגש, אילו...
    אילו לא הכרנו שנינו מישהו שיש לא עשרות שנות ריצה ובמיוחד מתאמן בשקדנות בשנה וקצת האחרונות (שזה הרבה יותר ממה שנ' הקדישה למרתון), ולא יגיע לחלום שלו...

    השבמחק
  2. כנראה שיש גם יתרון להגיע רענן יחסית למרתון, חלקנו מגיעים מעבר לשיא.
    חנן

    השבמחק
  3. חנן,
    שיהיה ברור שזו לא הכנה מיטבית. הכנה מיטבית מאפשרת מימוש של הפוטנציאל של הרץ. הפוטנציאל של נ' גבוה יותר. מה שהיה פה הוא ניצול הזדמנות, כיוון שהפער בין השיא שלה במרתון ליכולת הנוכחית היה גדול. שיהיה ברור, אם עוד 4-6 ריצות ארוכות והכנה ספציפית למרתון, נ' הייתה רצה משמעותית יותר מהר.

    השבמחק
  4. ירון,
    כתבתי: "...היא מתאמנת ברצינות וביסודיות כבר הרבה שנים, והיא מתקדמת בהתמדה."
    הנקודות החשובות הן: יסודיות והתקדמות רציפה. הרץ שאתה מתכוון אליו עושה התקדמות יפה מאוד בשנה האחרונה ויומו עוד יגיע. לפי הבנתי, אם ימשיך לעבוד ביסודיות, זה צריך לקרות , בלי נדר, בסתיו 2010 או באביב 2011 ;)

    השבמחק