אנחנו יכולים ?

לפני כמה ימים, נשיא ארצות הברית, בראכ חוסיין אובמה, אמר למגזין "טיים" שהציפיות שלו לשלום במזרח התיכון היו מוגזמות. בהתייחסו לסיבות לקיפאון המדיני באזור אמר הנשיא אובמה: "...שני הצדדים - אני חושב שגם הישראלים וגם הפלסטינים - הבינו שהסביבה הפוליטית, אופי הקואליציות שלהם, והשסעים בתוך החברות שלהם - הביאו למצב שבו קשה להתניע דו-שיח משמעותי. אני חושב שהגזמנו בהערכות בנוגע ליכולות שלנו לשכנע אותם לעשות זאת, כשהפוליטיקה שלהם נעה בכיוון מנוגד."
אוקיי, אתם בטח שואלים את עצמכם, למה אני כותב על זה. באמת, בסך הכל נשיא אמריקאי אומר שהמצב הפוליטי, הן בישראל, והן ברשות הפלשתינית, מונע מהצדדים לקבל החלטה אמיצה ולהגיע לשלום. כמעט כל נשיא אמריקאי אומר את זה, אז מה אני רוצה מאובמה ? הבעיה של אובמה, היא שהוא הנשיא האמריקאי הראשון שזה מפתיע אותו.
כבר יותר מעשור שהמתווה של הסכם השלום בינינו לבין הפלשתינים ברור לכולם - שתי מדינות לפי קווי 67 עם תיקוני גבול מינוריים והחלפת שטחים כזו או אחרת. הנושאים שאין עליהם הסכמה, אבל אפשר להבין מה יהיה הפתרון שלהם הם נושא הפליטים, והשליטה על האגן הקדוש (לפחות חלק ממזרח ירושלים יועבר לשליטה פלשתינית וישמש בירת המדינה הפלשתינית). בנושא הפליטים, ישראל תסכים להחזיר מספר מוגבל של פליטים לשיטחה, בתנאי שהמספר הזה סופי, ולא קוראים לזה זכות השיבה. בעניין האגן הקדוש, תהיה קונסטלציה בין לאומית כזו או אחרת שכולם ישנאו אבל יחיו איתה. הדבר היחיד שעוצר את ההסכם זו הפוליטיקה הפנימית בשני הצדדים.
הנרי קיסינג'ר אמר פעם שלישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. זה היה ידוע לממשל בארצות הברית במשך שנים.האכזבה שלי מאובמה היא שהוא נכשל בדיוק בדבר שהפך את אמריקה למעצמה - הוא נכשל בעבודת המטה. אובמה היה צריך להחליט על האסטרטגיה שלו לטיפול בנושא מוכר, והוא הצליח לא לראות את הדבר הכי ברור. מה שאובמה אמר ל"טיים" לפני כמה ימים זה משהו שכל פעיל ליכוד בבית שמש יודע כבר שנים. והיה לו את כל הזמן, וכל היועצים וכל המשאבים כדי למצוא פתרון בדיוק לבעיה הזו, והוא התעלם ממנה. יותר מזה, הוא הופתע מקיומה.
אל תבינו אותי לא נכון, קורה שמפשלים. הבעיה היא, שיש לי תחושה, שזה לא המקום היחיד שאובמה מפשל בו. על הפתרונות שלו בנוגע לכלכלה נדבר בפעם אחרת, אבל נראה לי שהקרקס שאיראן עושה לו כבר שנה, עשוי מאותם חומרים שמהם הוא סובל גם בישראל.
כל העולם יודע מי זאת איראן. כולם יודעים שהם מממנים טרור (הרבה יותר מעירק, שאליה ארה"ב פלשה כדי לעצור את התמיכה שלה בטרור - אירוני), יש כאלה שזה לא מפריע להם (מישהו אמר רוסיה וסין ?), אבל כולם יודעים. גם אובמה אמור היה לדעת. כשהוא בחר לפתוח בנסיון הידברות עם האיראנים, היה אפשר לחשוב על זה כאסטרטגיה חדשה ומרעננת. נכון, טיפה הזויה, אבל מרעננת. הבעיה היא ששוב אובמה נכשל בהבנת הבעיה. מה שאיראן צריכה כרגע בדרך לפצצה גרעינית זה זמן. אובמה בחר באסטרטגיה שאמורה הייתה אולי לגרום לאייתולות להכיר בישו כמושיע, אבל נותנת להם אינסוף הזדמנויות למשוך זמן.
אני לא חושב שאובמה טיפש, אבל יכול להיות שהוא התחיל להאמין בקמפיין שלו על שינוי יותר מדי, ומנסה לשנות את תפיסת המציאות של אמריקה. הבעיה היא שהמציאות לא שמעה את הקמפיין.