בימים אלה, הילד שתחיל לקיים שיחות עם הסובבים אותו. הוא מספר לאמא שלו, לי וגם לפיל ולג'ירפה מהאוניברסיטה ולכל מי שבסביבה על קורותיו ועל החוויות העוברות עליו במהלך היום.
למרות העובדה אוצר המילים שלו עדיין מאוד בסיסי וכולל את המילה "אגווו" בהטיות שונות, השיחת איתו מאוד משעשעות. כנראה שתורמת לשעשוע העובדה שמותר לי להחליט מה שני הצדדים בשיחה אומרים, והילד לעולם אינו מתווכח איתי על כך.
דבר נוסף ששמתי לב אליו הוא שהילד ממש לומד איך להוציא קולות מהפה ולשלוט בהם. ברור שהוא יודע להשמיע קולות - הוא מדגים לנו את זה, בקול רם למדי, כל פעם שמשהו מציק לו. אבל הוא עדין לא ממש שולט במלאכת יצירת הקולות. לפעמים אפשר לראות אותו מנסה להוציא קול של דיבור ופשוט לא מצליח. לפעמים המילה שלו נפסקת באמצע.
עד עכשיו לא חשבתי אף פעם על הנקודה הזו, ההגיונית ביותר כשלעצמה - שלפני שהילד יכול לנסות לדבר מילים בעלות משמעות, הוא חייב ללמוד להגות צלילים. התהליך הזה, שהתחיל לפני זמן מועט, יימשך עוד מספר שנים, עד שהילד יידע להגות את כל המילים והצלילים נכון. זו פשוט ההתחלה - הצעד הבסיסי ביותר. אני חושב שזה מדגים עד כמה הדברים היומיומיים שאנחנו עושים בלי לחשוב עליהם יכולים להיות מורכבים.
הנה עוד משהו שלמדתי מהבן שלי.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה