יום רביעי, 3 בפברואר 2010

גן החיים

אפשר לדמות את הדרך שאדם חי בה את חייו לעבודתו של הגנן - זה מהגינות, לא מהילדים. המון דברים סביבנו דורשים טיפוח, הכוונה, גידול - אהבה. והאדם מסתובב בגן חייו, בין האנשים שמקיפים אותו, ומציע חיוך, מילה טובה, טיפונת השראה - זוהי מלאכת החיים - מלאכתו של הגנן.
מלאכתו של הגנן היא מורכבת. ראשית, עליו לרצות לטפח את הגן - עליו לשאוב סיפוק מפריחת הפרחים במועדם, או בריח צמחי התבלין. הוא חייב לשמוח בחוסנו של העץ ובצילו העבות. שנית, הגנן חייב לרכוש ידע, הוא צריך לדעת מתי להשקות וכמה. כיצד, היכן ואת אילו צמחם עליו לגזום, ומתי יש לדלל את הפרי.
העבודה אינה קלה. נדרשת השקעה והתמדה, והתוצאות אינן תמיד ניראות לעין. אחרי הכל, לצמחים כח חיות ניכר, והם צומחים גם בלא עזרת הגנן. נכון, שבמקרים מסוימים יכול הגנן לראות את פרי עבודתי בבירור, למשל כשגינה נשארת ירוקה בקיץ הישראלי הלוהט, אולם רב המקרים אינם כאלה. הצמחים גדלים בטבע ללא כל סיוע מגנן זה או אחר. את פירות עבודתו של הגנן ברב המקרים, ניתן לראות רק לאחר בחינה מדוקדקת של הפרטים.
לכן, כאשר אנו באים לבחון את השפעתו של האדם על סביבתו, על האנשים שמסביבו, יש להתעמק בפרטים. סביר שהאנשים שסביבו ימשיכו לחיות גם בלעדיו, אולם אין הדבר אומר כי אין בכוחו של האדם לעשות הבדל, ולעיתים גם הבדל משמעותי בחיי זולתו. והאדם הפועל כגנן, אכן משפיע לטובה על סביבתו, וכך ראוי לו לעשות.
כאן, עלי להיפרד מהמטאפורה של הגנן והגינה. אודה לה, למטאפורה על כי שרתה אותי היטב להבהרת העניין. הסיבה שעליי לזנוח את המטאפורה היא שגם כשאדם חי את חייו כגנן, הוא עדיין נשאר גם הצמח. גם הוא זקוק לטיפול המסור של סביבתו, לחיוך, למילה טובה, לטיפונת השראה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה