אתמול, אחרי שנת ערב קלילה הילד התעורר. ניגשתי אליו ודי מהר הוא התחיל לקטר.לקח לי בערך 15 שניות להבין את הבעיה - נרדמה לו היד. הבעת פניו הייתה ממש מעוררת רחמים, כאשר הוא התחיל להרגיש את הנמלול והכאב של הדם החוזר ליד.
ניסיתי להגיד לו שאני מבין מה עובר עליו, ושזה יעבור תוך כמה דקות. גם אם הוא הבין אותי (ואני מנחש שלא, לאור העובדה שרק מלאו לו חודשיים), אין לתינוק בגילו יכולת לא להגיב לכאב. הוא בכה, חיבקתי אותו ועירסלתי אותו בידי עד שהכאב עבר והוא נרגע ונרדם שוב. אני רוצה להאמין שהענקתי לו קצת נחמה בזמן שכאב לו.
בסופן של דבר, אני חושב שקיבלתי הצצה לעניין ההורות. אתה רואה את הילד שלך, אשר אהבת, ואתה מסוגל להבין מה עובר עליו, אבל בהרבה מקרים אתה פשוט לא יכול לעזור לו - אתה לא יכול לחיות את החיים במקומו, וזה ממלא אותך בחמלה. חמלה זה רגש של הורים.
מה שאני לא מבין זה איך בעולם יש כל-כך הרבה הורים, וכל-כך מעט חמלה.
ניסיתי להגיד לו שאני מבין מה עובר עליו, ושזה יעבור תוך כמה דקות. גם אם הוא הבין אותי (ואני מנחש שלא, לאור העובדה שרק מלאו לו חודשיים), אין לתינוק בגילו יכולת לא להגיב לכאב. הוא בכה, חיבקתי אותו ועירסלתי אותו בידי עד שהכאב עבר והוא נרגע ונרדם שוב. אני רוצה להאמין שהענקתי לו קצת נחמה בזמן שכאב לו.
בסופן של דבר, אני חושב שקיבלתי הצצה לעניין ההורות. אתה רואה את הילד שלך, אשר אהבת, ואתה מסוגל להבין מה עובר עליו, אבל בהרבה מקרים אתה פשוט לא יכול לעזור לו - אתה לא יכול לחיות את החיים במקומו, וזה ממלא אותך בחמלה. חמלה זה רגש של הורים.
מה שאני לא מבין זה איך בעולם יש כל-כך הרבה הורים, וכל-כך מעט חמלה.
רשומות
חמלה? מה עם תסכול?
השבמחק