לפני מספר שבועות, הפנו אותי לטקסט הבא. הטקסט נכתב לתגובה לסקר שפורסם בדה-מרקר אודות הרגלי העבודה ושעת ההגעה הביתה של עובדים במגזרים שונים במשק. את מרכז ההתעניינות סיפקו כמובן עובדי ההיי-טק, ששבים לביתם רק אחרי שבע בערב, ומבלים עם ילדיהם לא יותר משעתיים כל יום.
oobi קראה את הסקר והתגובה הראשונה שלה הייתה כזו. בהמשך היא הסבירה לאמהות של "יתומי ההיי-טק" שהפתרון הוא לא להסכים. אסור להסכים למציאות שאנשי היי-טק מגיעים כל-כך מאוחר הביתה, כי אחרי הכל הם אנשי היי-טק, והם לא חייבים להיות במשרד - הם יכולים לעבוד מהבית. oobi כותבת מוכשרת. לא סתם הטקסט שלה זכה בתואר בחירת העורך של תפוז. אבל המניפסט שלה לשחרור "אלמנות ההיי-טק" סובל מכמה בעיות בסיסיות.
ראשית, אני עדיין מחפש את ההי-טק הזה, שאפשר לעבוד בו מהבית, להימצא במשרד שעות מוגבלות, לקבל המון כסף וכמובן להתקדם. לא מצאתי עדיין את המקום שבו לא זקוקים לי במשרד, ובתור ראש צוות, אני לא בטוח שזה מפריע לי. אם הצוות שלי לא זקוק לראש צוות, אז אני מקבל משכורת סתם.
שנית, לא בכל המשפחות העובדה שהבעל מגיע מאוחר היא בעיה, יש משפחות שבהן מחליטים בני הזוג כי חשוב שאחד מהם ישקיע שעות רבות ע"מ לקדם את הקריירה שלו לטובת כל בני הבית - זה לגיטימי לגמרי. במשפחות שיש בעיה כזו, היא לרוב לא נעוצה בסוג העבודה של הבעל, ולא צריך להיות אלון גל כדי להבין את זה. כאשר יש בעיה, במקרה הטוב יש קצר בתקשורת בין בני הזוג, וההבנה של כל אחד מהם את מצבו של השני לוקה בחסר. במקרה הרע, הבעל נמצא שעות ארוכות בעבודה כדי להמצא פחות בבית. בכל מקרה, הסקר בעייתי כיוון שהוא לא מספר לנו אודות המקרים שבהם אחד מבני הזוג חוזר מאוחר כיוון שהוא יצא מאוחר מהבית כדי לשים את הילדים בגן/ לחכות למטפלת/ להסעה לבית הספר.
הנקודה השלישית שמצאתי בעייתית בפתרון של oobi לבעיית שעות העבודה, היא הקשה ביותר מבחינתי. oobi אומרת לנו: "זה עולם של היי-טק - עבדו מהבית". היא מתארת סדר יום שבו עובדים עד ארבע או חמש, אחר-כך מטפלים בילדים עד שמונה ואז פותחים את המחשב הנייד וממשיכים לעבוד. עכשיו, ספרו לי בבקשה מה חסר בתמונה האידילית הזו.
כשאני מגיע הביתה (ועם הפקקים של ימינו, זה לעיתים רחוקות לפני שבע), אני מגיע הביתה. אני משאיר את העבודה בעבודה. כשאני מגיע הביתה, אני עם אשתי ועם הילד. הזוגיות נשארת חלק חשוב מחיי המשפחה גם אחרי שנולד הילד הראשון. היכולת לשבת, ולדבר ולצחוק ולהיות יחד עם בן הזוג, היא שמחזיקה את המשפחה ביחד, והיא שעושה ילדים מאושרים. הזוגיות הייתה שם לפני הילדים, והיא מה שיישאר אחרי שהילדים יעזבו את הבית. חשוב לטפח אותה, אבל אי-אפשר לעשות את זה מעבר למסך המחשב הנייד ותו"כ מענה למייל.
oobi קראה את הסקר והתגובה הראשונה שלה הייתה כזו. בהמשך היא הסבירה לאמהות של "יתומי ההיי-טק" שהפתרון הוא לא להסכים. אסור להסכים למציאות שאנשי היי-טק מגיעים כל-כך מאוחר הביתה, כי אחרי הכל הם אנשי היי-טק, והם לא חייבים להיות במשרד - הם יכולים לעבוד מהבית. oobi כותבת מוכשרת. לא סתם הטקסט שלה זכה בתואר בחירת העורך של תפוז. אבל המניפסט שלה לשחרור "אלמנות ההיי-טק" סובל מכמה בעיות בסיסיות.
ראשית, אני עדיין מחפש את ההי-טק הזה, שאפשר לעבוד בו מהבית, להימצא במשרד שעות מוגבלות, לקבל המון כסף וכמובן להתקדם. לא מצאתי עדיין את המקום שבו לא זקוקים לי במשרד, ובתור ראש צוות, אני לא בטוח שזה מפריע לי. אם הצוות שלי לא זקוק לראש צוות, אז אני מקבל משכורת סתם.
שנית, לא בכל המשפחות העובדה שהבעל מגיע מאוחר היא בעיה, יש משפחות שבהן מחליטים בני הזוג כי חשוב שאחד מהם ישקיע שעות רבות ע"מ לקדם את הקריירה שלו לטובת כל בני הבית - זה לגיטימי לגמרי. במשפחות שיש בעיה כזו, היא לרוב לא נעוצה בסוג העבודה של הבעל, ולא צריך להיות אלון גל כדי להבין את זה. כאשר יש בעיה, במקרה הטוב יש קצר בתקשורת בין בני הזוג, וההבנה של כל אחד מהם את מצבו של השני לוקה בחסר. במקרה הרע, הבעל נמצא שעות ארוכות בעבודה כדי להמצא פחות בבית. בכל מקרה, הסקר בעייתי כיוון שהוא לא מספר לנו אודות המקרים שבהם אחד מבני הזוג חוזר מאוחר כיוון שהוא יצא מאוחר מהבית כדי לשים את הילדים בגן/ לחכות למטפלת/ להסעה לבית הספר.
הנקודה השלישית שמצאתי בעייתית בפתרון של oobi לבעיית שעות העבודה, היא הקשה ביותר מבחינתי. oobi אומרת לנו: "זה עולם של היי-טק - עבדו מהבית". היא מתארת סדר יום שבו עובדים עד ארבע או חמש, אחר-כך מטפלים בילדים עד שמונה ואז פותחים את המחשב הנייד וממשיכים לעבוד. עכשיו, ספרו לי בבקשה מה חסר בתמונה האידילית הזו.
כשאני מגיע הביתה (ועם הפקקים של ימינו, זה לעיתים רחוקות לפני שבע), אני מגיע הביתה. אני משאיר את העבודה בעבודה. כשאני מגיע הביתה, אני עם אשתי ועם הילד. הזוגיות נשארת חלק חשוב מחיי המשפחה גם אחרי שנולד הילד הראשון. היכולת לשבת, ולדבר ולצחוק ולהיות יחד עם בן הזוג, היא שמחזיקה את המשפחה ביחד, והיא שעושה ילדים מאושרים. הזוגיות הייתה שם לפני הילדים, והיא מה שיישאר אחרי שהילדים יעזבו את הבית. חשוב לטפח אותה, אבל אי-אפשר לעשות את זה מעבר למסך המחשב הנייד ותו"כ מענה למייל.
רשומות
מסכים איתך לגמרי.
השבמחקהיא ממש פיספסה את המהות. להביא את העבודה הביתה - זה הרבה יותר גרוע. זה מדבק, ממכר וחודר גם לסופי שבוע...
אין ספק שמגיע לילדים שלנו יותר ממקלחת כל כמה ימים, אבל הפתרון הוא לא בהבאת העבודה הביתה (אלא אם המטרה היתה פירוק הזוגיות).