אויבי ההגיון או הומיאופתיה, למי זה טוב. זהירות פוסט ארוך

השבוע ראיתי שוב את "אויבי ההגיון" - סדרת תוכניות שהעומד מאחוריה הוא לא אחר מאשר ריצ'רד דוקינס. דוקינס הוא ביולוג שקנה את פירסומו בזכות תאורית "הגן האנוכי" - ספר שכתב בשם זה בשנות השבעים עומד בבסיס ההבנה שלי את האבולוציה. בשנים האחרונות, עושה רושם שדוקינס מסיט את כובד משקלו מן הזירה המדעית לזירת דעת הקהל - הוא אחד מן הדוברים הרהוטים בתנועה למען האתאיזם (הוא הפנה מאמץ ניכר במאבק נגד לימוד הבריאתנות - שאולי עוד אטפל בה בפעם אחרת) ונגד אויבי ההיגיון - מגוון תיאוריות  שמתהדרות באצטלה פסאודו-מדעית וזוכות להתייחסות רצינית ולמשאבים למרות שהן מעולם לא הוכחו כנכונות. הפרק ב"אויבי ההגיון" שראיתי, עסק בתחום הרפואה האלטרנטיבית. חלק נכבד ממנו הוקדש להומיאופתיה.
בואו נשים דברים על השולחן - הומיאופתיה זו רמאות. עכשיו, אחרי שכתבתי את זה, חלקכם ירצו אולי לא לקרוא את ההמשך, כי אתם מאמינים בהומיאופתיה (ואתם כנראה אלו שצריכים לקרוא יותר מכולם), חלקכם כבר יודעים שזה נכון, אבל אולי יעניין אתכם למה, וחלקכם עדיין לא גיבש דעה בעניין, או עדיין לא חשב על זה ברצינות. הפוסט הזה הוא לכולם.
עקרון הבסיס של ההומיאופתיה הוא "דומה ירפא את הדומה". בצורה מורחבת יותר זה אומר שהתרופה למחלה היא דילול של חומר שבצורה המרוכזת שלו גורם לאותם סימפטומים של המחלה. ז"א שדילול של החומר הפעיל בבצל הוא התרופה לעיניים דומעות, והחומר הפעיל בקיסוס רעיל, כאשר הוא מדולל, הוא התרופה לפריחה. אני אטפל בדילול בהמשך, אבל ראשית, אני רוצה לדבר על עיקרון הבסיס.
בואו נבחן כיצד התפתח הרעיון הכביר הזה: "סמואל האנמן הגה את רעיון ההומאופתיה בעת שתרגם לגרמנית חיבור רפואי מאת הרופא והכימאי הסקוטי ויליאם קאלן. האנמן היה סקפטי ביחס לתאוריה של קאלן לגבי פעילות הכינין במלריה, ולכן נטל מעט מהקליפה, כדי לראות אם היא מרפאת קדחת "בזכות השפעתה לחיזוק הקיבה". לאחר נטילת הקליפה שם לב להשפעה מועטה על הקיבה, אך חש בקדחת, צמרמורת וכאבי פרקים. אלה סימפטומים דומים לאלה המופיעים בשלביה הראשונים של מלריה, המחלה אותה הקליפה שימשה לרפא.דוגמה זו גרמה להאנמן להאמין כי כל התרופות היעילות גורמות, אצל אדם בריא, לסימפטומים דומים למחלה אותה הן מרפאות". בואו נדגים את ההיגיון הזה בפעולה: התייבשות קלה גורמת לכאב ראש. מכת אלה בראש גורמת לכאב ראש לאדם בריא. לכן, התרופה להתייבשות קלה היא מכה קלילה בראש עם מקל של ארטיק.
הדוגמא הזו בטח הצחיקה אתכם, אז אני ממליץ לכם לבדוק את המבנה הלוגי שלה. הוא זהה למבנה של סמואל האנמן (אני אשמח אם תתקנו, אבל גם אם אני טועה - זה לא יציל את ההומיאופתיה מהשיפוט שלי - שהיא הונאה. זאת נראה בהמשך) שימו לב, שהעקרון הזה לא עושה כל הבדלה בין מחלה לבין הסימפטומים שלה. לפי ההומיאופתיה, הטיפול בשתי מחלות שונות בעלות תסמינים זהים הוא אחד, בעוד מחלה הגורמת לתסמינים שונים אצל שני אנשים שונים, תזכה את שני האנשים בטיפול שונה.
כאן הייתם יכולים לעצור אותי ולטעון משהו כגון: נכון שהעקרון הבסיסי של ההומיאופתיה לא מסתדר עם ההגיון שמוכר לך, אבל התוצאות מראות שההומיאופתיה עובדת. טיעון כזה היה עובד, אם הוא היה נכון. אבל הוא לא נכון. איך אני יודע שההומיאופתיה לא עובדת? פשוט מאוד, עדיין לא נמצא מחקר אחד שנערך בסמיות כפולה, שיעיד שההומיאופתיה יעילה יותר מאפקט הפלצבו. מה שאמור להפתיע, זה שלהומיאופתים צריך להיות אינטרס ברור להוכיח שההומיאופתיה עובדת. מדובר בהמון כסף, ובאפשרות להיכנס תחת כנפיה של הרפואה הממוסדת. מצד שני, ייתכן שהמצב של ההומיאופתים עכשיו טוב להם יותר. הם עוסקים בתחום חסר רגולציה, גובים כמה כסף שהם רוצים ולא חייבים דין וחשבון למוסדות המדינה. הוכחת יעילות עלולה לגזול מהם את החופש הזה. אבל אל דאגה, גם אם האינטרס של ההומיאופתים הוא לתקף את עיסוקם מבחינה מדעית, אין להם סיכוי להצליח. וזאת בגלל הדילול.
לוקחים ליטר תמיסה עם חומר פעיל בריכוז 1 מולר. לוקחים 10 מיליליטר מהתמיסה, מוהלים אותה ב-990 מיליליטר של מים ומטלטלים (ומגרדים באף). חוזרים על התהליך הזה (עם התמיסה המהולה) 12 פעמים. כמה מולקולות של חומר פעיל יהיו בתמיסה שתתקבל? 0.612 בממוצע. חוזרים על התהליך 30 פעמים. איזה נפח של תמיסה מהולה אנחנו צריכים כדי שנוכל למצוא בו מולקולה בודדת של חומר פעיל? בערך הנפח של מערכת השמש. ב"רמדי" ההומיאופטי אין חומר פעיל. בכלל. הם מוכרים לכם מים עם גלוקוז במחיר מופקע.
אז איך זה עובד? זה לא. אבל לפי ההומיאופתים, למים יש זיכרון של החומר הפעיל. אתם באמת צריכים שאני אגיד לכם שאין שום שמץ של עדות בפיסיקה או בכימיה שלמים יש איזשהו זיכרון? חשבתי כך. במקום זאת אני אשאל את ההומיאופטים, איך המים יודעים לזכור דווקא את החומר הפעיל, ולא נגיד את השתן של מיק ג'אגר? כי בעוד בתמיסה הומיאופתית לא נמצאת אף מולקולה שהייתה באותו כלי עם החומר הפעיל, הרי שבממוצע, בכל כוס מים שאנו שותים, יש מולקולת מים שעברה בשלפוחית של מיק ג'אגר (נכון שעכשיו אתם מצטערים שקראתם את הפוסט הזה?).
אז איך בכל זאת ההומיאופטיה משגשגת כבר כ-200 שנה? לפני 200 שנה, היא הצליחה בגלל שהיא לא עשתה כלום. הרפואה בשלהי המאה ה-18 הייתה מסוכנת. כשהגעת לרופא, היה סיכוי לא רע שהתרופה תגרום לך נזק רב יותר מהמחלה. על רקע זה, ההומיאופתיה, שכפי שהראנו לא עושה כלום הייתה שיפור ניכר. אם נוסיף לכך את ההמלצה לאמץ אורח חיים בריא יותר, ונבין מדוע ההומיאופתיה נחשבה לרפואה מוצלחת. כיום, כאשר הרפואה התקדמה, ניתן לייחס את הצלחת ההומיאופתיה לאפקט הפלצבו.
את ייחוס ההצלחה לאפקט הפלצבו נעשה משני טעמים: ראשית, שיעור ההצלחה של תרופות הומיאופתיות במחקרים שכן נעשים, דומה לשיעור ההצלחה של אפקט הפלצבו (כ-30 אחוז). שנית, ההומיאופתיה עושה ככל שביכולתה ע"מ לעודד את אפקט הפלצבו במטופלים שלה. אתה נכנס לקליניקה מסודרת ונקייה. על הקיר תעודה העידה על מומחיות המטפל ושנים של לימודים. אדם בחלוק לבן יושב ומדבר איתך על הבעיות שלך. הוא מגלה אמפתיה, מנסה להבין מה הבעיה, ועושה את עצמו כאילו הוא יודע מה התרופה. לאחר כ-45 דקות, או שעה, הוא נותן לך מרשם לתמיסת מים וגלוקוז, ומפנה אותך לדלפק התרופות, שם רוקחת חיננית נותנת לך את התרופה בחיוך וממליצה לקחת פעמיים ביום שתי טיפות עם האוכל. אתה מודה לה, משלם המון כסף והולך הביתה משוכנע שהבעיה שבגללה באת הולכת להיפתר. אחרי הכל אדם אינטיליגנטי בחלוק לבן השקיע 45 דקות בלהקשיב לך ולנסות להבין אותך. ההמלצה לאורח חיים בריא מן הסתם תעזור, אבל היא הייתה עוזרת בכל מקרה, אבל את עיקר העבודה תעשה האמונה שקיבלת תרופה אמיתית שתעזור לך.
אני חושב שאני צריך לייסד ענף פארא-רפואי חדש. נקרא לו PET (כי באנגלית זה נשמע טוב יותר) - Placebo Enhancing Treatment. הטיפול מגביר הפלאצבו הוא בדיוק כמו הומיאופתיה, אולם הוא לא מתיימר לעשות משהו פרט להגברת אפק הפלאצבו אצל המטופלים. גם לנו תהיה מרפאה יפה ופקידת קבלה צעירה ויפה, ומטפל נשוא פנים ורציני שיקשיב למטופלים ויהנהן ויביע אמפתיה. ואפילו יהיו לנו אחוזי הצלחה. אני שואף ל-32%