בחיים לא למדתי כלכלה. אפילו לא בתיכון. כל מה שאני חושב שאני יודע על כלכלה למדתי מקריאה בעיתונים ובספרים כאלה ואחרים (אף אחד מהם לא היה ספר עיון בכלכלה). לא מזמן, כתבתי שברוב תחומי החיים, ניתן לנסח מספר מצומצם של משפטים שיכולים להסביר את התחום, או לפחות להפריד את המוץ מהתבן. אחד המשפטים שאני נוהג להשתמש בו לגבי כלכלה הוא: "מישהו חייב לגדל תפוחי אדמה".
המשפט הזה בה להזכיר לי, שלמרות שיש לנו הסכמי מימון מתוחכמים וניירות ערך שצריך תואר שני כדי להבין מה הם מייצגים ו"הנדסה פיננסית", בסופו של יום, אם לא יקומו מספיק חקלאים ויגדלו מספיק אוכל, שום דבר לא ישנה. יש דברים שלא ניתן להתחמק מהם. המציאות הפיזית היא דבר אחד כזה, והעובדה ששום דבר לא הולך לאיבוד היא עוד דבר.
הפעם, אני רוצה לדבר על המשבר הכלכלי שאנו נמצאים בעיצומו. בפעם אחרת, אני אדבר על "הנדסה פיננסית". הסיבה שאני שם את הביטוי במרכאות היא שאני מעריך מאוד מהנדסים (חסר לי שלא, אשתי מהנדסת), ואני חושב שהביטוי הזה מעליב את כל המהנדסים בכך שהוא רומז לקשר בין מה שהם עושים לבין מה שעושים "המהנדסים הפיננסיים".
לפני שאני אתחיל (זאת אכן פתיחה מאוד ארוכה - 'צטער), הנה עוד משפט שלמדתי מפרופסור יעל (יולי) תמיר: כלכלה זה לא מדע, זו אידיאולוגיה. אז נכון שפרופסור תמיר היא לא פרופסור לכלכלה, אבל מה שעומד מאחורי המשפט הזה הוא ההכרה שההחלטות הכלכליות שמקבלים המנהיגים שלנו הן בחירה אידיאולוגית מה לעשות עם מלאי משאבים מוגבל. הם בוחרים במה חשוב יותר להשקיע - זוהי בחירה אידיאולוגית, לא מדעית.
נתחיל לדבר על מה שקרה בעקבות קריסת כמה מוסדות פיננסיים גדולים: הסכנה שממנה חששו הקובעי המדיניות הכלכלית בארה"ב (החל מבן ברננקי וכלה בנשיא אובמה) הייתה של קיפאון אשראי שיגרור את המשק למיתון. חשוב להבין, גופים פיננסיים רבים בארה"ב, נקלעו למצוקה בעקבות משבר הסאב-פריים. אם לתמצת את הסיפור, אז כולם השקיעו בני"ע מגובי משכנתאות, וכאשר התברר שיותר מדי לווים לא עומדים בתשלום המשכנתא, הערך של ניירות הערך הללו צלל. במצב כזה, מי שהחזיק בניירות לא יכול להעניק אשראי לציבור כיוון שאין לו כסף.
מה שבחר הנשיא לעשות הוא חבילת תמריצים להצלת המגזר הפיננסי. הנשיא לקח כסף ציבורי ועשה איתו מספר דברים - הלאים חברות, הזרים כספי סיוע וקנה נכסים רעילים. הוא עשה את זה כדי להציל חברות שהוא האמין שאסור לתת להן ליפול. מה שהוא בעצם עשה, היה להעביר את החובות ואת הנכסים הרעילים מהחברות (שנמצאות בבעלות בעלי המניות) לכלל הציבור האמריקאי. חשוב להבין את המהלך הזה - אם בילי בוב מאיידהו חסך כל חייו והשקיע בחווה שלו, ולא התקרב לבורסה, פתאום בא הנשיא אובמה וגרם לזה שבילי בוב מחזיק בנכסים בעלי ערך נחות, שאולי לא ייפדו, וגם חייב כסף לסינים.
בסופו של דבר, המשק האמריקאי כן נכנס למיתון. האבטלה הגיעה ל-10% והעדויות לצמיחה ששומעים עליהן מפעם לפעם נובעות ממבצעים כמו מבצע "מזומנים עבור גרוטאות" שנערך ברבעון השלישי בשנה שעברה. מה שעוד קרה, הוא שהחוב של ארה"ב צמח למימדים חסרי תקדים. עד כדי כך חסרי תקדים, עד שסוכנויות דירוג האשראי שוקלות להוריד את דירוג האשראי של אג"ח של ממשלת ארה"ב מהדירוג המושלם לדירוג נמוך יותר. הורדת דירוג כזו תגרום לנזק עצום לכל מחזיקי אגרות החוב האמריקאיות (שזה בעיקר הסינים), אבל יותר מכך היא תגרות לזה שכאשר ארה"ב תרצה לגייס עוד כסף, היא תצטרך לשלם ריבית גבוהה יותר.
כדי לסכם, אני אזכיר לכם ששום דבר לא הולך לאיבוד, ומישהו צריך לגדל תפוחי אדמה. בסופו של דבר, ארה"ב תצטרך לשלם את החוב העצום שלה, וכדי לעשות את זה - היא תצטרך להעלות את המיסים שהיא גובה מבילי בוב. אז קודם בילי בוב מימן את המוסדות הפיננסיים הכושלים, ועכשיו הוא משלם את החשבון מכספי המיסים שלו (בתנאי שנשארה לו עבודה). איך אמר מאיר אריאל: "מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה".
עד היום, הכלכלה האמריקאית פרחה בזכות תרבות הצריכה הידועה לשימצה שלה. העלאת מיסים, ואת זה גם ביבי יגיד לכם, פוגעת בצמיחה, כי לציבור יש פחות כסף על מנת לצרוך. נראה לי, שהמיתון הזה בארה"ב, יישאר איתנו עוד כמה שנים.
אף פעם לא נוכל לדעת מה היה קורה אילו אובמה היה נותן לבנקים הגדולים לקרוס. הוא הציל אותם כדי למנוע מיתון. במקרה הזה, נראה שהוא גם אכל את הדג המסריח, וגם גורש מהעיר.
המשפט הזה בה להזכיר לי, שלמרות שיש לנו הסכמי מימון מתוחכמים וניירות ערך שצריך תואר שני כדי להבין מה הם מייצגים ו"הנדסה פיננסית", בסופו של יום, אם לא יקומו מספיק חקלאים ויגדלו מספיק אוכל, שום דבר לא ישנה. יש דברים שלא ניתן להתחמק מהם. המציאות הפיזית היא דבר אחד כזה, והעובדה ששום דבר לא הולך לאיבוד היא עוד דבר.
הפעם, אני רוצה לדבר על המשבר הכלכלי שאנו נמצאים בעיצומו. בפעם אחרת, אני אדבר על "הנדסה פיננסית". הסיבה שאני שם את הביטוי במרכאות היא שאני מעריך מאוד מהנדסים (חסר לי שלא, אשתי מהנדסת), ואני חושב שהביטוי הזה מעליב את כל המהנדסים בכך שהוא רומז לקשר בין מה שהם עושים לבין מה שעושים "המהנדסים הפיננסיים".
לפני שאני אתחיל (זאת אכן פתיחה מאוד ארוכה - 'צטער), הנה עוד משפט שלמדתי מפרופסור יעל (יולי) תמיר: כלכלה זה לא מדע, זו אידיאולוגיה. אז נכון שפרופסור תמיר היא לא פרופסור לכלכלה, אבל מה שעומד מאחורי המשפט הזה הוא ההכרה שההחלטות הכלכליות שמקבלים המנהיגים שלנו הן בחירה אידיאולוגית מה לעשות עם מלאי משאבים מוגבל. הם בוחרים במה חשוב יותר להשקיע - זוהי בחירה אידיאולוגית, לא מדעית.
נתחיל לדבר על מה שקרה בעקבות קריסת כמה מוסדות פיננסיים גדולים: הסכנה שממנה חששו הקובעי המדיניות הכלכלית בארה"ב (החל מבן ברננקי וכלה בנשיא אובמה) הייתה של קיפאון אשראי שיגרור את המשק למיתון. חשוב להבין, גופים פיננסיים רבים בארה"ב, נקלעו למצוקה בעקבות משבר הסאב-פריים. אם לתמצת את הסיפור, אז כולם השקיעו בני"ע מגובי משכנתאות, וכאשר התברר שיותר מדי לווים לא עומדים בתשלום המשכנתא, הערך של ניירות הערך הללו צלל. במצב כזה, מי שהחזיק בניירות לא יכול להעניק אשראי לציבור כיוון שאין לו כסף.
מה שבחר הנשיא לעשות הוא חבילת תמריצים להצלת המגזר הפיננסי. הנשיא לקח כסף ציבורי ועשה איתו מספר דברים - הלאים חברות, הזרים כספי סיוע וקנה נכסים רעילים. הוא עשה את זה כדי להציל חברות שהוא האמין שאסור לתת להן ליפול. מה שהוא בעצם עשה, היה להעביר את החובות ואת הנכסים הרעילים מהחברות (שנמצאות בבעלות בעלי המניות) לכלל הציבור האמריקאי. חשוב להבין את המהלך הזה - אם בילי בוב מאיידהו חסך כל חייו והשקיע בחווה שלו, ולא התקרב לבורסה, פתאום בא הנשיא אובמה וגרם לזה שבילי בוב מחזיק בנכסים בעלי ערך נחות, שאולי לא ייפדו, וגם חייב כסף לסינים.
בסופו של דבר, המשק האמריקאי כן נכנס למיתון. האבטלה הגיעה ל-10% והעדויות לצמיחה ששומעים עליהן מפעם לפעם נובעות ממבצעים כמו מבצע "מזומנים עבור גרוטאות" שנערך ברבעון השלישי בשנה שעברה. מה שעוד קרה, הוא שהחוב של ארה"ב צמח למימדים חסרי תקדים. עד כדי כך חסרי תקדים, עד שסוכנויות דירוג האשראי שוקלות להוריד את דירוג האשראי של אג"ח של ממשלת ארה"ב מהדירוג המושלם לדירוג נמוך יותר. הורדת דירוג כזו תגרום לנזק עצום לכל מחזיקי אגרות החוב האמריקאיות (שזה בעיקר הסינים), אבל יותר מכך היא תגרות לזה שכאשר ארה"ב תרצה לגייס עוד כסף, היא תצטרך לשלם ריבית גבוהה יותר.
כדי לסכם, אני אזכיר לכם ששום דבר לא הולך לאיבוד, ומישהו צריך לגדל תפוחי אדמה. בסופו של דבר, ארה"ב תצטרך לשלם את החוב העצום שלה, וכדי לעשות את זה - היא תצטרך להעלות את המיסים שהיא גובה מבילי בוב. אז קודם בילי בוב מימן את המוסדות הפיננסיים הכושלים, ועכשיו הוא משלם את החשבון מכספי המיסים שלו (בתנאי שנשארה לו עבודה). איך אמר מאיר אריאל: "מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה".
עד היום, הכלכלה האמריקאית פרחה בזכות תרבות הצריכה הידועה לשימצה שלה. העלאת מיסים, ואת זה גם ביבי יגיד לכם, פוגעת בצמיחה, כי לציבור יש פחות כסף על מנת לצרוך. נראה לי, שהמיתון הזה בארה"ב, יישאר איתנו עוד כמה שנים.
אף פעם לא נוכל לדעת מה היה קורה אילו אובמה היה נותן לבנקים הגדולים לקרוס. הוא הציל אותם כדי למנוע מיתון. במקרה הזה, נראה שהוא גם אכל את הדג המסריח, וגם גורש מהעיר.
רשומות
אתה צודק, מצבה של ארה"ב לא טוב. גם חוסן כלכלי ניתן לבחון באופן יחסי. אם נבחן את מצבה של ארה"ב בהשוואה לאירופה, אזי מצבה פחות גרוע מאשר אירופה. השוואה של מדינות המזרח הרחוק (בעיקר סין והודו) מול ארה"ב מראה כי כרגע מצבן טוב יחסית. אבל, בעיות דומות לאלה שיש בארה"ב קיימות גם שם: אשראי זול שיוצר בועות בשווקים (מניות, נדלן). בעיה נוספת (קשה יותר) קיימת לגבי מדינות המזרח הרחוק (כמו גם לגבי ישראל), היא מרכיב סחר החוץ הגדול הקיים בעוגת התוצר שלהן (בפועל, תלות גדולה בפעילות סחר חוץ). זאת אומרת, כאשר יש מיתון עולמי וירידה בפעילות סחר החוץ, מדינות אלה נפגעות יותר. המסקנות מכל מה שאמרתי, כמה שזה נראה מוזר: מצבה של ארה"ב טוב יחסית למצבה של אירופה ולא הייתי פוסל את האפשרות שבסופו של יום, יתברר כי היה טוב יחסית גם בהשוואה לסין והודו.
השבמחק