היום מלאו לילד ארבעה חודשים. המזל הטוב שלנו נמשך, והוא רק הולך ומשתפר. דבר ראשון הוא ילד מאוד סבלני (מעניין מאיפה הוא קיבל את זה), הוא נחמד לכולם ומאוד חייכן. הוא גם רגוע, וזה עושה גם את אמא שלו וגם אותי רגועים. אבלהכי חשוב, זה שהוא ישן ממש בסדר. הילד הולך לישון בשמונה בערב, וקם פעם אחת בלילה לאכול, ועוד פעם או פעמיים הוא רוצה מוצץ.
יש רק רגע אחד במהלך כל יום שאני חושש ממנו - ההשכבה. התהליך הוא כזה: אני חוזר הביתה, ואז אנחנו מקלחים אותו, ואם הוא לא עייף אני עושה לו עיסוי. בשלב מסוים, וזה יכול לקרות אחרי דקה עד עשרים דקות, אני שם לב שהילד התעייף. מכאן מתחיל מרוץ מורט עצבים - להלביש את הילד לפני שהוא מתחיל לישון. אם תפסתי אותו בזמן, והבגדים נוחים להלבשה, אז אפשר לערסל את הילד בזרועותי ולשים אותו במיטה אחרי דקה. מקסימום לחזור עוד פעם או פעמיים ולתת לו את המוצץ שהוא הפיל.
אבל אם הילד התחיל לבכות, אלו יכולות להיות גם עשר דקות ויותר של בכי קורע לב עד שהוא נרגע ומוכן ללכת לישון. זה פשוט קטע מבאס, כי תמיד הילד ביידים, והוא בוכה וזז ונהיה לי חם ואני רק רוצה שהוא יירגע, ואני חייב להישאר רגוע אבל זה ממש מבאס.
והקטע הכי מטריד הוא שאין לי מושג, כשאני מגיע הביתה, ואפילו לא בזמן המקלחת, איזו השכבה תהיה היום. וזה מה שהורג אותי. אם הייתי יודע שהילד יבכה אפילו שעה - הייתי מתמודד עם זה. הייתי סופר את הדקות אחורה ומנחם אותו ומחכה שזה יעבור. אבל אי הידיעה הזו - מבאסת אותי.
תמיד מזכירים לנו שילדים צריכים סדר יום ויציבות. שהם צריכים לדעת מה הולך לקרות, וזה מקנה להם שלווה וביטחון. מסתבר שגם הורים.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה