בטח קראתם לפני שבוע בערך אודות המהומה האחרונה שקמה בנוגע להחלטת "צומת ספרים" להפסיק את מכירת המניפסט "השמאל הלאומי". למען אלו שטרם קראו, אתמצת את הסיפור : המחזאי שמואל הספרי ועו"ד אלדד יניב (מי שהיה איש סודו של אהוד ברק לפני שהוא איבד לחלוטין את הבושה) כתבו ופירסמו מניפסט בשם "השמאל הלאומי". הם הציעו אותו למכירה במחיר של שקל אחד בחנויות צומת ספרים. בעקבות הופעת המניפסט בחנויות הופעל לחץ כבד של "גורמי ימין" על הנהלת הרשת להפסיק את מכירת הספרים. בעקבות זאת הרשת נכנעה והורידה את המניפסט מהמדפים.
לפני שנמשיך, יש כמה נושאים שמטרידים אותי:
אם תוציאו מהטקסט את ההתייחסות השבטית (שמאל מול ימין, מתנחלים וכו'), ותשאירו בו את דרך הפעולה האופרטיבית שהוא מציע, תקבלו טקסט שכל מצביעי חדש, מרץ, העבודה, קדימה, ישראל ביתנו, שלושת רבעי מצביעי הליכוד וכרבע ממצביעי ש"ס היו מוכנים לחתום עליו. הטקסט הזה, ואולי אלדד יניב יכעס עלי (סתם, איך יכעס? הוא לא יודע אודותיי), נוגע במעמקי הקונצנזוס הלאומי הישראלי.
נראה לי, שזה הדבר שגורמי הימין מפחדים ממנו הכי הרבה. שיום אחד, יקום ישראל ישראלי, ויבין שהמדיניות שהוביל אריאל שרון (כן, ההוא ממלחמת לבנון הראשונה) לפני חמש שנים, היא מדיניות שמרץ קוראת לה מאז שנות השמונים. והדבר הבא שישראל ישראלי עלול להצביע בהתאם למדיניות ולא בהתאם לשבט.
ןמה נעשה עם צומת ספרים? פשוט תזכרו את זה בפעם הבאה שתקנו ארבעה ספרים במאה.
לפני שנמשיך, יש כמה נושאים שמטרידים אותי:
- מי הם גורמי הימין האלה, ואיך בדיוק הם לחצו על הנהלת הרשת? תשובה מסוימת קיבלתי מדבריו של יו"ר מועצת יש"ע (אני חושב שמשעשע שהם קוראים לעצמם מועצת יש"ע גם שאין כבר יהודים בעזה, אבל זה רק אני), דני דיין: "הפצת הספרון תמורת שקל בצירוף דגל ישראל כערכה ליום העצמאות היתה נקיטת עמדה פוליטית והבעת הזדהות עם תוכנו המסית של הספר מצד הרשת.". יש שתי דרכים לקרוא את הציטוט של דני דיין. בראשונה, נקיטת העמדה הפוליטית של הרשת היא עצם הפצת המניפסט. זה הופך את הטיעון שלי לקל מדי, כיוון שהרשת מוכרת טקסטים פוליטיים אחרים ("מקום תחת השמש" של בנימין נתניהו הוא רק דוגמא אחת) ואז מה שמפריע לדני דנון זה שהרשת מעזה למכור טקסט שמאלני. האפשרות השנייה היא שמה שמפריע למר דיין הוא העובדה שהמניפסט השמאלני נמכר יחד עם דגל ישראל, ועוד במחיר של שקל אחד, רחמנא ליצלן. זה כבר יותר מתקבל על הדעת, כיוון שברור שדגל ישראל הוא סממן ימני מובהק, ולא ייתכן ששני סמולנים ימכרו אותו יחד עם הטקסט העוכר ישראל שלהם. ועוד בשקל. שקל. העניים עוד עלולים להיות מסוגלים לרכוש דגל. ולקרוא טקסט סמולני. נו, באמת.
- איך בדיוק גורמי הימין הללו הפעילו לחץ על הנהלת "צומת ספרים"? הרי רוב מצביעי הימין שיחרימו רשת ספרים בגלל מכירה של טקסט בעל גוון פוליטי שמאלני, הם כאלה שגם כך לא קונים את הספרים שלהם בצומת ספרים.
אם תוציאו מהטקסט את ההתייחסות השבטית (שמאל מול ימין, מתנחלים וכו'), ותשאירו בו את דרך הפעולה האופרטיבית שהוא מציע, תקבלו טקסט שכל מצביעי חדש, מרץ, העבודה, קדימה, ישראל ביתנו, שלושת רבעי מצביעי הליכוד וכרבע ממצביעי ש"ס היו מוכנים לחתום עליו. הטקסט הזה, ואולי אלדד יניב יכעס עלי (סתם, איך יכעס? הוא לא יודע אודותיי), נוגע במעמקי הקונצנזוס הלאומי הישראלי.
נראה לי, שזה הדבר שגורמי הימין מפחדים ממנו הכי הרבה. שיום אחד, יקום ישראל ישראלי, ויבין שהמדיניות שהוביל אריאל שרון (כן, ההוא ממלחמת לבנון הראשונה) לפני חמש שנים, היא מדיניות שמרץ קוראת לה מאז שנות השמונים. והדבר הבא שישראל ישראלי עלול להצביע בהתאם למדיניות ולא בהתאם לשבט.
ןמה נעשה עם צומת ספרים? פשוט תזכרו את זה בפעם הבאה שתקנו ארבעה ספרים במאה.
רשומות
האם המחאה לא היתה על אופן השיווק? על כך שאנשים לא ידעו מה הם מקבלים ושבעצם 'דחפו' להם את זה?
השבמחקיכול להיות שאתה צודק, אני לא יודע.
השבמחקמצד שני, זה לא כאילו דחפו להם פורנו...