מזה הרבה זמן, עוד מילדותי, נושא השואה היה נושא רגיש אצלי. זה לא שאני לא משתעשע מפעם לפעם במעט הומור שחור, אבל לדברים שאני שומע וקורא בנושא יש בהחלט את היכולת לזעזע אותי כל פעם מחדש. עדויות של ניצולים עדיין מדהימות ומזעזעות אותי (ושמעתי כבר הרבה). גם ספרים עשויים לעורר בי רגשות עזים. וכך, מדי שנה, בסביבות יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אני מוצא את עצמי מהרהר בנושא.
אחת האמירות המקובלות בימינו היא ששוב השואה לא תקרה. אני רוצה לחלוק על האמירה הזו, או ליתר דיוק להוסיף לה שני סייגים. הסייג הראשון הוא ששנית השואה לא תקרה לנו, העם היהודי. הסייג השני הוא ששנית השואה לא תקרה לנו, העם היהודי, כרגע. זאת אומרת, כל עוד מדינת ישראל קיימת.
לפני שאמשיך, הרשו להסיר ספק מליבכם - עד היום, לא הייתה כשואת העם היהודי בזמן מלחמת העולם השנייה. לא רצח העם שביצעו הטורקים בארמנים, לא הטבח ההמוני ברואנדה, וגם לא הטיהורים האתניים בבוסניה (וגם חבל דארפור בסודן לא מגיע לזה). אף אחד מהפשעים האלו לא מגיע לרמה של שואת העם היהודי. הם חסרים את האידיאולוגיה, התכנון, ההטעיה והיעילות המכאנית שהפכו את מכונת ההשמדה הגרמנית לנוראה כל-כך.
מה שמשותף לכל הפשעים הללו הוא שהם כולם התרחשו ללא התערבות משמעותית של הקהילה הבינלאומית בזמן אמת. בזמן מלחמת העולם השניה, צבאות בעלות הברית לא הפנו אפילו עשירית האחוז מהמאמץ המלחמתי שלהם על מנת לעצור את השמדת העם היהודי. אף מדינה בעולם לא נקטה (ולטענתי, גם לא תנקוט בעתיד) בפעולה על-מנת למנוע מעשים שאינם פוגעים באינטרסים שלה. כל מדינות העולם יכולות להתכנס בהאג ולקרוא למשהו פשע נגד האנושות, אבל אף אחת מהם לא תניע חייל אחד ע"מ לעזור לפני שמחנה פליטים ענק יוקם בשטחה.
הסיבה ששואת העם היהודי היא יחודית נובעת מזה שלא בני ההוטו, לא הטורקים ולא הסרבים (ולא אף אחד אחר, עד היום) לא היו חזקים ומאורגנים כמו הגרמנים. ברואנדה נטבחו כ-800 אלף איש בתוך 100 ימים. אבל ההוטו הפסידו בסופו של דבר במלחמת האזרחים. אם תקום אומת רוצחים חזקה ומאורגנת מספיק, היא תוכל לבצע רצח עם שיעמיד את השואה בצל.
אין לי ספק, שהעולם לא למד את הלקח. נכון, שהעם היהודי בטוח כל עוד מדינת ישראל קיימת, אבל גם אין לי ספק שאין שום אמת מידה מוסרית ברמה המדינית הבינלאומית (וזה שווה פוסט נוסף)
אחת האמירות המקובלות בימינו היא ששוב השואה לא תקרה. אני רוצה לחלוק על האמירה הזו, או ליתר דיוק להוסיף לה שני סייגים. הסייג הראשון הוא ששנית השואה לא תקרה לנו, העם היהודי. הסייג השני הוא ששנית השואה לא תקרה לנו, העם היהודי, כרגע. זאת אומרת, כל עוד מדינת ישראל קיימת.
לפני שאמשיך, הרשו להסיר ספק מליבכם - עד היום, לא הייתה כשואת העם היהודי בזמן מלחמת העולם השנייה. לא רצח העם שביצעו הטורקים בארמנים, לא הטבח ההמוני ברואנדה, וגם לא הטיהורים האתניים בבוסניה (וגם חבל דארפור בסודן לא מגיע לזה). אף אחד מהפשעים האלו לא מגיע לרמה של שואת העם היהודי. הם חסרים את האידיאולוגיה, התכנון, ההטעיה והיעילות המכאנית שהפכו את מכונת ההשמדה הגרמנית לנוראה כל-כך.
מה שמשותף לכל הפשעים הללו הוא שהם כולם התרחשו ללא התערבות משמעותית של הקהילה הבינלאומית בזמן אמת. בזמן מלחמת העולם השניה, צבאות בעלות הברית לא הפנו אפילו עשירית האחוז מהמאמץ המלחמתי שלהם על מנת לעצור את השמדת העם היהודי. אף מדינה בעולם לא נקטה (ולטענתי, גם לא תנקוט בעתיד) בפעולה על-מנת למנוע מעשים שאינם פוגעים באינטרסים שלה. כל מדינות העולם יכולות להתכנס בהאג ולקרוא למשהו פשע נגד האנושות, אבל אף אחת מהם לא תניע חייל אחד ע"מ לעזור לפני שמחנה פליטים ענק יוקם בשטחה.
הסיבה ששואת העם היהודי היא יחודית נובעת מזה שלא בני ההוטו, לא הטורקים ולא הסרבים (ולא אף אחד אחר, עד היום) לא היו חזקים ומאורגנים כמו הגרמנים. ברואנדה נטבחו כ-800 אלף איש בתוך 100 ימים. אבל ההוטו הפסידו בסופו של דבר במלחמת האזרחים. אם תקום אומת רוצחים חזקה ומאורגנת מספיק, היא תוכל לבצע רצח עם שיעמיד את השואה בצל.
אין לי ספק, שהעולם לא למד את הלקח. נכון, שהעם היהודי בטוח כל עוד מדינת ישראל קיימת, אבל גם אין לי ספק שאין שום אמת מידה מוסרית ברמה המדינית הבינלאומית (וזה שווה פוסט נוסף)
רשומות
אפילו הסייגים האלה לא מספיקים. בהחלט תתכן שואה נוספת, ליהודים או ללא יהודים, בזמן הקרוב או הרחוק. מוזאון יד ושם החדש ממחיש היטב איך "ה"שואה נולדה כהליך גיאופוליטי די שגרתי ועד כמה "נורמלים" היו האנשים שהנהיגו אותה.
השבמחקושאלה לא קשורה שכבר שנים מנקרת במוחי ואני מנצל את הפלטפורמה הזו כדי להעלותה: האם התשובה לריכוז היהודים בגטאות טרום השואה הוא הקמת הגטו הגדול מכולם (המכונה "מדינת" ישראל). האם התשובה לגזענות היא הקמת מדינה גזענית? האם התשובה האמיתית לחזון הנאצי של הפרדת היהודים מתוך הקהילות בהן הם חיו בעולם היא אכן הפרדת היהודים מתוך הקהילות בהן הם חיו בעולם?
מדוע היהודים באירופה לא נשארו להלחם על זכותם לקיום שווה זכויות במקומות שבהם היו, בדומה, למשל, לשחורים באמריקה עם תום העבדות? הרי גם השחורים יכלו לחזור למולדתם (אפריקה) שהיא "המקום היחיד בעולם שלא יקראו להם בשמות גנאי" אך הם בחרו להלחם חזק יותר על זכותם לקיום זווה שכויות גם מחוץ למולדתם.
השחורים לא בחרו להשאר בארצות הברית, ובטח שלא נלחמו כנגד רעיון מופשט כגון קיום שווה זכויות, אלא בעד הרעיון הקונקרטי של מהיכן תגיע ארוחת הצהריים של מחר? חזרה לאפריקה עבורם הייתה באותו זמן רעיון עוועים. השחורים בארה"ב נשארו במצב של עבדות דה-פקטו הולך ופוחת עוד כמאה שנה, עד שנות החמישים של המאה הקודמת. השאלה שלך, שלכאורה מגובה באנלוגיה ההזויה הזאת, מדוע היהודים לא נשארו להלחם על זכותם לקיום שווה זכויות היא במקרה הטוב קנטרנית ובמקרה הרע אוילית.
השבמחקמשה ל.