נשיקות לכולם

אני חולה. בערך מתחילת יולי אני לא מרגיש טוב. בהתחלה חשבתי שמדובר באיזה וירוס חולף, רק שהוא לא חלף. יש לי חום, בדר"כ נמוך, כבר ארבעה שבועות. אחרי שבועיים בערך, קבעתי תור לרופא. הוא בדק אותי ואמר לי שאם זה ממשיך עוד שבוע לחזור אליו. זה לא רק המשיך, אלא שהרגשתי עוד פחות טוב. הוא שלח אותי לסדרת בדיקות מקיפה, ובדיקות הדם הראו בעיה באנזימי הכבד.

ביום רביעי, אחרי חוות דעת שניה על הבדיקות, נכנסתי למרפאה וביקשתי לדבר עם רופאה (הרופא שלי לא עובד במרפאה בימי ד'), אמרתי לה שאני מודאג, ואחרי בדיקה היא הפנתה אותי למיון. אני חייב להגיד שהופתעתי לטובה מהיחס והשרות בבית החולים. תוך בערך שעתיים הופנתי למחלקה פנימית לאישפוז. גם שם, הצוות היה אדיב ומסביר פנים. בבית החולים נשארתי ללילה, ובבוקר המחרת הגיעה רופאה עם מזרק ארוך וכחמש עשרה מבחנות.
היא לקחה לי איזה ליטר דם לבדיקות. בביקור רופאים, הרופאה הראשית אחרה שהם חושדים במחלת הנשיקה, אבל בינתיים הם בודקים עוד כמה דברים.כיוון שקבעו לי בדיקה, הייתי בצום עד הצהריים, ואז הגיעה הרופאה ואמרה לי שהבדיקה לא תהיה היום, ושאני יכול לאכול. התאכזבתי מעצם המחשבה להישאר עוד לילה בבית חולים.בערך בשלוש, אשתי האהובה הייתה אמורה לבוא לבקר, ואני החלטתי לצאת ולחכות לה בלובי. בעודי בדרכי החוצה, תופסת אותי האחות ואומרת: "חדשות טובות, הגיעה לך תשובה חיובית לאחת הבדיקות". היא הכניסה אותי לדבר עם אחת הרופאות שאישרה בפני שאכן יש לי מחלת הנשיקה, אחרי שהבדיקה ל-CMV חזרה חיובית.
תוך משהו כמו שעה, השתחררנו מבית החולים עם המלצה למנוחה ואישור למסכנות. את הימים/שבועות הקרובים אני אבלה בנסיון להתאושש ולחזור לעצמי. כרגע, אני רק רוצה להרגיש טוב יותר, נמשיך משם.