יום ראשון, 1 באוגוסט 2010

לא עוצר באדום

עמותת "אור ירוק" מייצרת אצלי אנטגוניזם לא קל בכלל. זה מוזר, כי העמותה מתעסקת בתחום חשוב - הבטיחות בדרכים. אולי זו העובדה שהעמותה מנסה להיכנס לתחומים שאמורים להיות באחריות הממשלה, ואולי זה בגלל שמוזר לי שההתנהלות של עמותה לשינוי תרבות הנהיגה בישראל היא כל-כך כוחנית. דוגמא לכוחניות הזו ראיתי במקרה בתוכנית של גיא מרוז ואורלי וילנאי שעסקה בנושא תאונות דרכים. בקטע שעסק בתאונות פגע וברח, דיבר יו"ר העמותה שמואל אבוהב וטען כי הפיתרון לבעיית הבריחה מזירות תאונה הוא החמרת הענישה, למרות שאין שום מחקר, ושום מומחה שיעיד כי החמרת הענישה תביא לירידה בכמות הבריחות.
דוגמא נוספת לכוחניות הזו אפשר לראות בקמפיין התשדירים ברדיו איתו יצאה העמותה לאחרונה. מדובר במספר תשדירים שבכל אחד מהם מדובר על תופעה בעייתית אחרת בנושא הבטיחות בדרכים - פעם זה אנשים שעושים מרוצי מכוניות על כבישי ישראל, ופעם אחרת זה על נהגים שיכורים (הידעתם שלפי העמותה ישראל היא המדינה המובילה בעולם מבחינת בדיקות אלכוהול?). התשדיר  מסתיים כשהקריין חמור הסבר, בקולו התקיף ביותר אומר: "שר התחבורה, ישראל כץ, באחריותך לדאוג ל-בלה בלה בלה". זה לא שאני משתגע על ישראל כץ, אבל מה קורה איתכם אנשים? מה, אם לא יהיו מספיק בדיקות אלכוהול אתם תבואו אליו הביתה עם לומים?
התשדיר האחרון בסדרה עסק בנושא חשוב שבד"כ אינו זוכה לכותרות: חילוץ מוסק. לפי טענת העמותה, מערך החילוץ המוסק בפריפריה נמצא בחוסר גדול של ציוד (מסוקים) ותקציב. אני מניח שהטענה הזו נכונה במידה רבה. כמו בתחומים רבים אחרים, חסר במדינה כסף. בהמשך התשדיר נטען כי החוסר במערך החילוץ המוסק יגרום ליותר הרוגים. גם טענה זו נשמעת לי הגיונית - אחרי הכל, בפציעות מסוימות, מהירות הגעת העזרה הראשונה ומהירות ההגעה לבית חולים עלולות להיות קריטיות לסיכויי ההחלמה (או השרידה) של הפצוע. אבל "אור ירוק" הולכת עוד צעד עבורנו - הם מספרים לנו כמה אנשים ימותו אם לא יתוגבר מערך החילוץ המוסק בפריפריה.
המספר בו הם נוקבים הוא: שני הרוגים בשבוע. נשמע יפה, נכון? אבל המספר הזה הדליק לי נורת אזהרה. ראשית, אודה, שאין בידי נתונים מדוייקים או מעודכנים בנושא, אבל יש לי קצת נתונים ישנים יותר (שאיני חישב שמשתנים בצורה משמעותית). ראשית, אני מאמין בעבודה על בסיס נתונים שכולנו מבינים. 2 הרוגים בשבוע זה כמו 100 הרוגים בשנה. בשנה שעברה נהרגו בכבישי ישראל 348 איש. אני מניח שהמספר הזה חריג לטובה, והשנה נראה משהו כמו 400 הרוגים, לכן, "אור ירוק" טוענת שכ-25 אחוז מההרוגים הצפויים השנה, ימותו כתוצאה מפינוי איטי מדי של תאונות בפריפריה.
אז הנה כמה מספרים שכן הצלחתי למצוא: בשנים 96' עד 02' תאונות בדרכים בין עירוניות היוו כ-55 אחוז מסך התאונות הקטלניות. אם אני עושה קצת מניפולציות לא מדעיות על המספרים, אני מגיע לסביבות 250 הרוגים בשנה בתאונות בדרכים בין עירוניות (לא רק פריפריה). לא מצאתי אומדן סביר לכמה מהתאונות הקטלניות קורות בפריפריה, כך שאיני יכול לדייק יותר, אבל "אור ירוק" אומרת לנו ש-40 אחוז מההרוגים האלה ימותו בגלל פינוי איטי מדי. כמובן שהאחוז גבוה יותר, כיוון שהמספר (250) כולל גם תאונות שהתרחשו במרכז - קרוב לבית חולים. בכל מקרה, מדובר במספרים מדהימים - הפתרון להורדת 25 אחוז ממספר ההרוגים בארץ בשנה הוא השקעה של כמה מליוני שקלים?
מה אם הייתי אומר לכם שממשלת ישראל הקציבה יותר מ-10 מיליארד שקל לבניית הפרדות מפלסיות בין כבישים ומסילות ברזל? ומה אם הייתי אומר לכם שבעשר השנים שקדמו להחלטה הזו נהרגו בישראל לא יותר מעשרים איש כתוצאה מתאונות שבהן הייתה מעורבת רכבת? ומה לדעתכם אמרו ב-"אור ירוק" על ההקצאה של המון כסף לפתרון בעיה שולית? (כמובן שבירכו על ההחלטה).
עכשיו, זה הולך ככה: אתה יכול להקציב 10 מיליארד ש"ח כדי להציל 2 אנשים בשנה, או להקציב 100 מיליון ש"ח (ואני נדיב) בשביל להציל 100 איש בשנה. מה עדיף? אם תשאלו את "אור ירוק", התשובה היא לאיים על שר התחבורה.

נ.ב.
חבר שלח לי את הקישור הבא. אין לי הרבה מה להוסיף.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה