להיות עם חופשי

הארץ סוערת סביב שאלת גירוש ילדי העובדים הזרים. יובל דרור כתב על זה וזכה לשלל תגובות. אחת מהן הוא פירסם כפוסט אורח בגלוב. מומלץ לקרוא את התגובות - ניתן ללמוד מהן הרבה. אני רוצה להתעכב על נקודה שנמצאת בשולי הוויכוח, אם כי היא מעסיקה אותי זמן רב. השאלה האם מדינת ישראל צריכה/יכולה להיות מדינה דמוקרטית, קרי מדינת כל אזרחיה.
משום מה, הביטוי "מדינת כל אזרחיה" מעורר חלחלה בחלקים נרחבים מהציבור בישראל - כולל אנשים שקוראים לעצמם ליברלים או שמאלנים. מה שאני אנסה לעשות כאן הוא לבחון מה כל-כך מפחיד אותנו (טוב, לא אותי, אבל כה רבים בציבור) במדינה שמגנה על זכויות האדם של כל אזרחיה בצורה שווה, ולנסות להראות דרך שבה מדינת ישראל תוכל גם להפסיק לרמוס את זכויות אזרחיה וגם להמשיך לשמש כבית לעם היהודי.
עיקר הקושי מגיע, כמובן, מהשואה. השואה נצרבה בתודעה היהודית/ישראלית כאירוע שהמחיש את העובדה שהיהודים אינם מוגנים בשום מקום בעולם כל עוד לא קיימת מדינה יהודית שתשמש להם בית. אני לא אתווכח על נכונות התחושה הזאת (יהודי ארה"ב נראים לי די בטוחים), כיוון שזה לא חשוב. מה שקובע הוא שהציבור מאמין שללא מדינת ישראל כבית לאומי ליהודים - העם היהודי בסכנה.
הצעד הבא בפרנויה נובע מלוגיקת הכל או כלום של עקרונות פילוסופיים. אם מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה, הרי שיהיה עליה לוותר על חוקים היוצרים אפליה בין אזרחים על רקע דתי או לאומי, כמו חוק השבות. כמו כן, היא תצטרך לקבוע איזושהי מדיניות הגירה אחרת. מדיניות כזו תהיה אחת מהשניים - או שנאפשר ללא יהודים להגר לארץ, ואז יש סכנה לרוב היהודי בארץ, או שלא ניתן לאף אחד להיכנס, ואז גם לא נשמש בית לאומי לכל יהודי העולם, וגם יש סכנה לרוב היהודי, כי הערבית מתרבים יותר מאיתנו (ואסור להרוג אותם כי זה נוגד את זכויותיהם הבסיסיות). בכל מקרה, עוד כמה שנים, לא יהיה פה רב יהודי וכיוון שהמדינה תהיה דמוקרטית, הרי שהגויים ישלטו בפרלמנט וכולנו נמצא את עצמנו שוב בגטו.
חשוב להכיר שמדינת ישראל כמדינה יהודית תאו-אתנוקרטית מתבססת על כמה עקרונות שאין ברירה אלא לקרוא להם גזעניים (בעבר חשבתי לכתוב פוסט הבוחן האם בישראל יש אפרטהייד - התשובה היא כנראה שלא, אבל הבדיקה מדליקה כמה נורות אזהרה). הלוגיקה שבפסקה הקודמת גורסת ישי שני מצבים אפשריים: או שאתה גזען, או שאתה לא גזען. כמובן שהעולם מורכב הרבה יותר. יש גזענים פחות, יש גזענים יותר ויש את היטלר. הפתרון שאני מציע תוקף את לוגיקת הכל או כלום שבפסקה הקודמת. תפקידה של מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי, מצריך סוג של אפליה על רקע גזעי, אבל ניתן לצמצם את האפליה הזו למינימום ההכרחי.
הפתרון שלי הוא פשוט. תפקידה של המדינה כבית לאומי לעם היהודי יעוגן בחוקה. את החוקה יהיה כמעט בלתי אפשרי לשנות (רוב מיוחס). הסעיפים העוסקים באופיה היהודי של המדינה יוכלו להשתנות רק באישור משאל בקרב אזרחי המדינה היהודים. המדינה תקבע חוקי הגירה ברורים שיאפשרו למי שקושר את גורלו בגורלנו להצטרף אלינו כאזרח (האם צריך להזכיר לכם שאם לפני שלושת אלפים שנה היה חוק השבות בארץ, דוד המלך לא היה נולד?). המדינה תנתק את עצמה ממוסדות הדת ותאפשר חופש דת לכל אזרחיה - העובדה שאין נישואין אזרחיים בארץ היא שערוריה לכל הפחות.
אני מודע לעובדה שהקורא הביקורתי ימצא וודאי בעיות אין-ספור בתכנית שלי. זה לא יפתיע אותי, כיוון שהגיתי אותו בחמש דקות של השראה. הנקודות החשובות בפוסט הזה הן שהמדינה היהודית שלנו סובלת מאפליה מובנית וחמורה נגד אלו שאינם יהודים. את האפליה הזו נוהגים להצדיק בצורך לבית לאומי לעם היהודי. אבל גם אם מכירים בצורך הזה (ואני מכיר בו), אפשר לעשות המון כדי לצמצם את האפליה הזו למינימום (מי מכם שיקרא את "אלטנוילנד", יגלה שחוזה המדינה שלנו גרס כי יש לאפשר לכאלה שאינם בני העם היהודי - חברות מלאה ושווה בחברה היהודית, ובלבד שיקיימו את כל תנאי החברות). העניין הוא שמרבית התומכים במדינה יהודית, לא חושבים שקיפוח זכויות המיעוט הוא בעיה. הם זוכרים מה קרה לעם שלנו לפני אלפיים שנה, אבל שוכחים מה קרה לו לפני 70.