לשאלה מה יותר חשוב, הגודל או הטכניקה אין תשובה טובה. אם תענה שהטכניקה קובעת, יפטירו לעברך: "עוד אחד עם קטן". אם תאמר שהגודל הוא שחשוב יותר, יסננו אליך: "עוד אחד שגומר מהר". על רקע זה, נראה כי מי שבוחר ב"מבחן התוצאה" הוא מי שלא רוצה שיסתכלו על הדרך שבה הוא עושה דברים.
השבוע, הנהלת מכבי תל-אביב בכדורסל הודיעה כי פיני גרשון לא יאמן את הקבוצה בשנה הבאה. קשה לי, ולא רק לי, להתנער מהתחושה שאם מכבי ת"א הייתה מנצחת לפני שבוע את הגליל וזוכה באליפות, הרי שפיני היה ממשיך לאמן אותה. התחושה שלי מתחזקת ע"י מה שקרה באותו מעמד לפני שנתיים. גם אז, לאחר שמכבי הפסידה את האליפות, הופסקה עבודתו של צביקה שרף (שאין לחשוד בי שאני מאוהדיו הגדולים) במועדון, למרות שלפי כל הדעות, לקבוצה הייתה עונה מוצלחת מעל המצופה עד 3 שניות לסיום המשחק האחרון. לפני מספר עונות, נשלח הביתה המאמן הישראלי של צ'לסי, אברם גרנט, לאחר שהגיע עם צ'לסי למקום השני בליגה האנגלית, לגמר ליגת האלופות ולגמר הגביע.
הסיבה העיקרית שהספורט כל-כך פופולרי, היא שהוא מהווה אספקלריה לחיים. אפשר למצוא בו הכל - צריך רק לדעת ללמוד את הלקח. בשלושת המקרים הללו, גבה מבחן התוצאה מחיר מאנשים שכנראה לא הגיע להם לשלם. אבל לדעתי, המחיר שהם שילמו נמוך לעומת מה שכולנו מקריבים על מזבח מבחן התוצאה. מה שניתן ללמוד מהמקרים הללו הוא שהמאמנים הללו לא פוטרו כיוון שלא היו טובים, אלא כיוון שלא היה להם מספיק מזל. אם ג'ון טרי לא היה מחליק בפנדל האחרון בגמר ליגת האלופות, צ'לסי הייתה זוכה בגביע. האם ההחטאה של טרי הפכה את גרנט למאמן פחות טוב? אם הזריקה האחרונה של חולון, שלוש שניות לסיום המשחק, לא הייתה מסתיימת בסל, האם זה מה שהיה הופך את צביקה שרף למאמן טוב? יהיו מי שיגידו שהתשובה לשתי השאלות (הרטוריות, יש לציין) הללו היא חיובית - אני אענה להם בהמשך. בינתיים, נמשיך עם הטיעון.
המחיר שאנחנו משחמים, כחברה, הוא יקר כיוון שכמו שכישלונם של השלושה היה תלוי במזל, כך גם פעמים רבות (רבות מכפי שהיינו רוצים להודות) הצלחות תלויות הרבה יותר במזל מאשר בכישרון או בעבודה קשה. וכך, אנחנו מוצאים את עצמנו מתגמלים טיפשים עם מזל במקום את אלו שבאמת ראויים לתגמול. החיים הם דבר מוזר: אתה יכול לעבוד קשה כל החיים. לטפח את הכישרונות שלך בהתמדה ובנחישות, ובסופו של דבר לא להצליח. מנגד, אתה יכול למלא לוטו, ולהסתדר לכל החיים.
נסים ניקולס טאלב, מעלה את הרעיון הבא בספרו "תעתועי האקראיות": תארו לכן שני שכנים בשכונת יוקרה בניו-יורק. האחד, רופא שיניים. הוא גר בבית גדול, נוהג במכונית יוקרתית ויש לו אישה ושלושה ילדים. מולו, בבית גדול פי שתיים, וברשותו צי של מכוניות פאר גר אדם פשוט שלא סיים תיכון, אבל מילא פעם אחת לוטו. לפי מבחן התוצאה, הרי ניתן לומר שממלא הלוטו הוא אדם מוצלח יותר מרופא השיניים. אבל טאלב מציע לנו את הרעיון של היסטוריות אלטרנטיביות. מה אם הדברים לא היו מתרחשים בדיוק אותו הדבר. ובכן, גם אם נבחן עוד מיליון היסטוריות אלטרנטיביות, לא נראה את ממלא הלוטו גר בשכונה היוקרתית, כיוון שהסיכוי שלו לזכות בלוטו הוא אפסי. לעומת זאת, השוני בין ההיסטוריות האלטרנטיביות אצל רופא השיניים לא יהיה גדול מדי. לפי טאלב, בעזרת בחינה של ההיסטוריות האלטרנטיביות נוכל להבין מה גודל ההשפעה של המזל על חיינו.
הדרך הנכונה לפיה עלינו לבחון את מקבלי ההחלטות, ויהיו הם מאמני ספורט, פוליטיקאים או מנהלי חברות אינה ע"י מבט צר על השורה התחתונה, אלא ע"י בחינה מדוקדקת של השיקולים והמידע שהיה ברשותם בעת שקיבלו את ההחלטה. החלטה נכונה לא יכולה להימדד עפ"י התוצאה כאשר לתוצאה תורמים גורמים שאינם בשליטת מקבל ההחלטות ושהתנהגותם אינה ניתנת לחיזוי. לצורך העניין, גם אם משתתפי "משט החופש" היו מחליטים להתחפש לחסידי אומות העולם ומקבלים את לוחמי השייטת ביין ופרחים, זה לא היה הופך את ההחלטה על ההשתלטות, כמו שהיא בוצעה, לנכונה יותר או לנכונה פחות.
לפני סיום, אענה לאלה מכם שטוענים שהבקעה של ג'ון טרי הייתה הופכת את אברם גרנט למאמן טוב יותר. הטיעון שלכם היה יכול להיות רק כזה - אם גרנט היה מאמן טוב, הוא היה יודע שג'ון טרי מועד להחטיא פנדלים תחת לחץ, והיה משבץ מישהו אחר במקומו. הטיעון הזה בעייתי משתי סיבות - ראשית, אין שום דבר בקריירה של טרי, קודם להחמצת הפנדל בגמר ליגת האלופות שיעיד עליו שהוא לא עומד בלחץ. ושנית, גם שחקנים גדולים ממנו החמיצו פנדלים במעמדים דומים. להחליק על הדשא בבעיטת פנדל זה פשוט מזל רע, ומי שמנסה להתעלם מכך צפוי להרבה הפתעות לא נעימות בחיים.
מי שהביא את מבחן התוצאה לשיח הציבורי בישראל היה אחד, אהוד ברק. אפשר למצוא סוג של שעשוע בכך שדווקא אותו ברק מצליח להיכשל במבחן התוצאה פעם אחר פעם תוך עקביות מרשימה. כנראה שהוא יודע למה הוא לא רוצה שנסתכל על הדרך שבה הוא עושה דברים, אבל לא ברור למה הוא רוצה שנבחן את התוצאה.
השבוע, הנהלת מכבי תל-אביב בכדורסל הודיעה כי פיני גרשון לא יאמן את הקבוצה בשנה הבאה. קשה לי, ולא רק לי, להתנער מהתחושה שאם מכבי ת"א הייתה מנצחת לפני שבוע את הגליל וזוכה באליפות, הרי שפיני היה ממשיך לאמן אותה. התחושה שלי מתחזקת ע"י מה שקרה באותו מעמד לפני שנתיים. גם אז, לאחר שמכבי הפסידה את האליפות, הופסקה עבודתו של צביקה שרף (שאין לחשוד בי שאני מאוהדיו הגדולים) במועדון, למרות שלפי כל הדעות, לקבוצה הייתה עונה מוצלחת מעל המצופה עד 3 שניות לסיום המשחק האחרון. לפני מספר עונות, נשלח הביתה המאמן הישראלי של צ'לסי, אברם גרנט, לאחר שהגיע עם צ'לסי למקום השני בליגה האנגלית, לגמר ליגת האלופות ולגמר הגביע.
הסיבה העיקרית שהספורט כל-כך פופולרי, היא שהוא מהווה אספקלריה לחיים. אפשר למצוא בו הכל - צריך רק לדעת ללמוד את הלקח. בשלושת המקרים הללו, גבה מבחן התוצאה מחיר מאנשים שכנראה לא הגיע להם לשלם. אבל לדעתי, המחיר שהם שילמו נמוך לעומת מה שכולנו מקריבים על מזבח מבחן התוצאה. מה שניתן ללמוד מהמקרים הללו הוא שהמאמנים הללו לא פוטרו כיוון שלא היו טובים, אלא כיוון שלא היה להם מספיק מזל. אם ג'ון טרי לא היה מחליק בפנדל האחרון בגמר ליגת האלופות, צ'לסי הייתה זוכה בגביע. האם ההחטאה של טרי הפכה את גרנט למאמן פחות טוב? אם הזריקה האחרונה של חולון, שלוש שניות לסיום המשחק, לא הייתה מסתיימת בסל, האם זה מה שהיה הופך את צביקה שרף למאמן טוב? יהיו מי שיגידו שהתשובה לשתי השאלות (הרטוריות, יש לציין) הללו היא חיובית - אני אענה להם בהמשך. בינתיים, נמשיך עם הטיעון.
המחיר שאנחנו משחמים, כחברה, הוא יקר כיוון שכמו שכישלונם של השלושה היה תלוי במזל, כך גם פעמים רבות (רבות מכפי שהיינו רוצים להודות) הצלחות תלויות הרבה יותר במזל מאשר בכישרון או בעבודה קשה. וכך, אנחנו מוצאים את עצמנו מתגמלים טיפשים עם מזל במקום את אלו שבאמת ראויים לתגמול. החיים הם דבר מוזר: אתה יכול לעבוד קשה כל החיים. לטפח את הכישרונות שלך בהתמדה ובנחישות, ובסופו של דבר לא להצליח. מנגד, אתה יכול למלא לוטו, ולהסתדר לכל החיים.
נסים ניקולס טאלב, מעלה את הרעיון הבא בספרו "תעתועי האקראיות": תארו לכן שני שכנים בשכונת יוקרה בניו-יורק. האחד, רופא שיניים. הוא גר בבית גדול, נוהג במכונית יוקרתית ויש לו אישה ושלושה ילדים. מולו, בבית גדול פי שתיים, וברשותו צי של מכוניות פאר גר אדם פשוט שלא סיים תיכון, אבל מילא פעם אחת לוטו. לפי מבחן התוצאה, הרי ניתן לומר שממלא הלוטו הוא אדם מוצלח יותר מרופא השיניים. אבל טאלב מציע לנו את הרעיון של היסטוריות אלטרנטיביות. מה אם הדברים לא היו מתרחשים בדיוק אותו הדבר. ובכן, גם אם נבחן עוד מיליון היסטוריות אלטרנטיביות, לא נראה את ממלא הלוטו גר בשכונה היוקרתית, כיוון שהסיכוי שלו לזכות בלוטו הוא אפסי. לעומת זאת, השוני בין ההיסטוריות האלטרנטיביות אצל רופא השיניים לא יהיה גדול מדי. לפי טאלב, בעזרת בחינה של ההיסטוריות האלטרנטיביות נוכל להבין מה גודל ההשפעה של המזל על חיינו.
הדרך הנכונה לפיה עלינו לבחון את מקבלי ההחלטות, ויהיו הם מאמני ספורט, פוליטיקאים או מנהלי חברות אינה ע"י מבט צר על השורה התחתונה, אלא ע"י בחינה מדוקדקת של השיקולים והמידע שהיה ברשותם בעת שקיבלו את ההחלטה. החלטה נכונה לא יכולה להימדד עפ"י התוצאה כאשר לתוצאה תורמים גורמים שאינם בשליטת מקבל ההחלטות ושהתנהגותם אינה ניתנת לחיזוי. לצורך העניין, גם אם משתתפי "משט החופש" היו מחליטים להתחפש לחסידי אומות העולם ומקבלים את לוחמי השייטת ביין ופרחים, זה לא היה הופך את ההחלטה על ההשתלטות, כמו שהיא בוצעה, לנכונה יותר או לנכונה פחות.
לפני סיום, אענה לאלה מכם שטוענים שהבקעה של ג'ון טרי הייתה הופכת את אברם גרנט למאמן טוב יותר. הטיעון שלכם היה יכול להיות רק כזה - אם גרנט היה מאמן טוב, הוא היה יודע שג'ון טרי מועד להחטיא פנדלים תחת לחץ, והיה משבץ מישהו אחר במקומו. הטיעון הזה בעייתי משתי סיבות - ראשית, אין שום דבר בקריירה של טרי, קודם להחמצת הפנדל בגמר ליגת האלופות שיעיד עליו שהוא לא עומד בלחץ. ושנית, גם שחקנים גדולים ממנו החמיצו פנדלים במעמדים דומים. להחליק על הדשא בבעיטת פנדל זה פשוט מזל רע, ומי שמנסה להתעלם מכך צפוי להרבה הפתעות לא נעימות בחיים.
מי שהביא את מבחן התוצאה לשיח הציבורי בישראל היה אחד, אהוד ברק. אפשר למצוא סוג של שעשוע בכך שדווקא אותו ברק מצליח להיכשל במבחן התוצאה פעם אחר פעם תוך עקביות מרשימה. כנראה שהוא יודע למה הוא לא רוצה שנסתכל על הדרך שבה הוא עושה דברים, אבל לא ברור למה הוא רוצה שנבחן את התוצאה.
רשומות
גדול!
השבמחקנכון להפליא ומשעשע